נפילה במקום העבודה, עובד שנפל בספארי זכאי לפיצויים

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

תאונת עבודה היא תאונה שאירעה תוך כדי ועקב העבודה, כולל בדרך אליה ובחזרה. סעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר מקרים שבהם פגיעה בעבודה עשויה להיות מוכרת כתאונת עבודה, כולל נפילה במקום העבודה שגרמה לנזקי גוף.

כך לדוגמה, עובד שהחליק במקום עבודתו על מים או כתוצאה ממפגע כלשהו ושבר את רגלו או נגרם לו נזק משמעותי אחר, יכול להיות מוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנפגע עבודה, ולממש את זכויותיו כחוק, ואף רשאי להגיש תביעה לפיצויים נגד המעסיק, בגין הפרת חובתו לדאוג לסביבת עבודה בטוחה.

אל בית משפט השלום בנצרת הוגשה תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, שעל פי הנטען נגרמו לעובד בספארי במהלך תאונת עבודה שאירעה ביוני 2012. התביעה הוגשה במהלך שנת 2015, כנגד המעביד, שהיא הנהלת הספארי, וכנגד כלל חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה את הנתבעת.

רגלו של העובד נתקלה בצינור שהיה מוטל על הרצפה

על פי עובדות התביעה, התובע, יליד 1967, עבד בספארי כמחסנאי, ולעיתים אייש את דלפק המכירה ושירות הלקוחות, והחליף את נהגי המשאיות של החלוקה. התובע טען, כי ביום התאונה, בעת שעבד במחסן, אחד הלקוחות הגיע לדלפק המכירה והוא ניגש אליו כדי לתת לו שירות. באותה עת ותוך כדי העמסת הסחורה על הדלפק, רגלו נתקלה בצינור שהיה מוטל על הרצפה וכתוצאה מכך מעד ונחבל בברך רגל ימין.

כתוצאה מהתאונה התובע סבל מפגיעה בברך רגלו הימנית, והוא נותר עם נכות צמיתה בשיעור 5%. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ולתובע שולמו דמי פגיעה. ובנוסף, קבעה לו הוועדה הרפואית נכויות זמניות.

התובע טען כי החליק ונפל במקום העבודה המצוי באחריותו ושליטתו המלאה של המעביד, וכי המעביד לא דאג לסביבת עבודה בטוחה ונקייה ממפגעים ולא נקט באמצעים כלשהם כדי למנוע את התרחשות התאונה, אשר כתוצאה ממנה נותרה לו נכות צמיתה. לפיכך, טען כי המעסיק חייב לפצות אותו בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד, כאב וסבל, הפסדי פנסיה, עזרת הזולת והוצאות רפואיות בסך של 270,000 שקלים.

מנגד טען המעביד לחוסר מהימנות של עדי התביעה, והתכחש לעצם התרחשותה של התאונה. לטענתו התובע כלל לא נפגע בתאונת עבודה, והמסמכים הרפואיים שהוגשו כלל אינם תומכים בגרסתו, שבזמן אמת מסר מועדים שונים ביחס למועד התאונה הנטענת.

בנוסף נטען כי עיון במסמכים הרפואיים מלמד כי אין אזכור לקיומו של צינור או כל מפגע אחר, וכל שציין התובע הוא כי החליק ונפל, כאשר העדה מטעם התביעה, העידה שלא ראתה את אירוע התאונה ולא ידעה איך התובע נפל. לכל היותר התובע הוכיח כי הוא נפל בעבודה, אך אין ראיה שיכולה ללמד על קיומו של מפגע.

לאחר עיון במסמכים, שמיעת טיעוני הצדדים ושקילת הראיות שהובאו מטעמם, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו בדין האזרחי להוכחת תביעתו, וכי יש לקבל את התביעה כנגד המעביד וחברת הביטוח.

בית המשפט סבר כי גרסתו העובדתית של התובע באשר לנסיבות המדויקות של התאונה נמסרה גם בכתב התביעה, גם בתצהיר שמסר, וגם במהלך חקירתו הנגדית, כאשר בכל השלבים התובע שמר על גרסה עקבית שלפיה במהלך עבודתו, בעת שניגש לאחד הלקוחות בדלפק המכירה כדי למסור לידיו סחורה, רגלו נתקלה בצינור שהיה מונח על הרצפה, וכתוצאה מכך מעד ונפל על ברך רגלו הימנית.

הנהלת הספארי הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע

באשר לחובת הזהירות הקונקרטית שוכנע בית המשפט כי הנהלת הספארי חבה כלפי התובע בחובת זהירות שהופרה על ידה. בנסיבות העניין, היה עליה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה ונוחה, סביבה הנקייה ממפגעים ומכשולים. בין היתר היה עליה לדאוג לקיומו של סדר במעברים בתוך המחסן שבו עבד התובע, דבר שלא נעשה על ידה במקרה זה.

על כן, הגיע בית המשפט למסקנה כי הנתבעת התרשלה כלפי התובע עת העסיקה אותו בסביבת עבודה שבה שרר אי סדר, ובה היו סחורות וצינורות מפוזרים ברחבי רצפת המחסן, דבר שגרם להתרחשות התאונה ולפגיעה של התובע, לפיכך הנתבעת חבה לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה.

עם זאת, בהתחשב בעובדה כי התובע עבד במחסן במשך כשנה, שבמהלכה הכיר את סביבת העבודה היטב, והיה מודע לאי הסדר ששרר במחסן, הוא יכול היה למנוע את התאונה אילו היה נזהר יותר בהליכה בתוך המחסן, על כן נקבע כי ראוי להטיל עליו אשם תורם בשיעור של 20%.

בנסיבות אלה התביעה התקבלה והנתבעות חויבו ביחד ולחוד לשלם לתובע פיצוי בסך 96,000 שקלים בצירוף החזר אגרה בסך של 700 שקלים, וכן הוצאות משפט בסך 6,000 שקלים, ושכר טרחת עורך דין בשיעור כולל של 20% מסכום הפיצויים.

ת"א 38228-02-15