ירידה בשמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש, כיצד נקבעים אחוזי נכות?

דרגו את המאמר

התקבלו 3 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

רתך אשר נגרם לו ליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש במקום עבודתו, פנה אל בית הדין האזורי לעבודה בנצרת והגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית מטעם ביטוח לאומי אשר קבעה לו 10% נכות בגין הליקוי עקב הפגיעה בעבודה, זאת לאחר ניכוי 5% בגין גורמים אחרים, בטענה כי נפל פגם משפטי בהחלטתה.

על פי עובדות התביעה, המערער, יליד 1956, מסגר ורתך במקצועו, טען כי ביוני 2018, קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי נותרה לו נכות בשיעור של 7.5%, כתוצאה מפגיעה בעבודה, וזאת לאחר שקבעה כי הנכות בגין ליקוי השמיעה היא בשיעור 15%, לפי פריט ליקוי 72(1)(ד)(5), לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי, כאשר 50% מהליקוי הוא בגין מצב תחלואתי קודם.

כנגד החלטה זו הגיש התובע ערעור ראשון. הוועדה הרפואית קיבלה את הערר על החלטת דרג ראשון וקבעה כי יש לנכות 5% נכות ולא 7.5% נכות. אולם התובע טען כי גם בקביעה זו נפל פגם משפטי.

התובע טען כי הוועדה הרפואית שגתה בכך שניכתה אחוזי נכות מהנימוק כי קיים גורם נוסף תחלואתי שגרם לירידה בשמיעה בתדרי הדיבור. לטענתו, הפסיקה קבעה כללים שלפיהם רשאית הוועדה להפחית מדרגת נכות עקב קיומם של גורמים אחרים מלבד תנאי העבודה, רק במקרים שבהם הוכח כי גורמי הסיכון התממשו בפועל לכדי נכות.

הוועדה לא הצביעה על גורם סיכון כלשהו מלבד תנאי העבודה

המערער הפנה לפסיקה התומכת בטענתו, וטען כי מדובר בהלכה חדשה שלפיה על הוועדה לנמק את קביעתה על בסיס כלל נסיבותיו האישיות של התובע לרבות מבחינה רפואית וכן כי ככל שיש אסכולה רפואית מטיבה למבוטחים, יש לפסוק על פיה. ואולם, במקרה זה, הוועדה לא הצביעה על גורם סיכון כלשהו מלבד תנאי העבודה, אשר התממש בפועל לכדי נכות המצדיקה ניכוי משיעור הנכות הכוללת, ולפיכך נפל פגם משפטי בהחלטתה.

מנגד טען המוסד לביטוח לאומי כי ההלכה שאליה הפנה התובע אכן קובעת כי בפגיעות מסוג מיקרוטראומה, מקום שבו הוועדה מפחיתה מהנכות הכוללת נכות אשר אינה קשורה לעבודה, יש לקבוע על סמך נתונים מוכחים. עם זאת, התובע לא הבחין בין גורמי סיכון לבין נתונים מוכחים ומכאן המקור לסברתו השגויה שלפיה נפל פגם בהחלטת הוועדה.

עוד נטען כי הנזק לחשיפה לרעש מתבטא בפגיעה בתדרים הגבוהים ורק בחלוף הזמן יתכן נזק נוסף בתדרים הנמוכים, כאשר הפגיעה בתדרים הנמוכים אינה מגיעה לכדי המדדים המפורטים בתביעה. בנסיבות אלה הסיקה הוועדה כי בנוסף לרעש ההתקפי קיים גורם תחלואתי נוסף שגרם לירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור.

לאחר שבית המשפט בחן את טענות הצדדים והחומר בתיק התביעה, הגיע למסקנה כי דין הערעור להידחות, מאחר שלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ובמסקנותיה, והיא התקבלה על סמך נתונים מוכחים, לאחר בחינה פרטנית של המקרה ועל בסיס ידע מקצועי רפואי.

קביעת קשר סיבתי רפואי על ידי הוועדה

בית המשפט ציין כי בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי, במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלת הקשר הסיבתי, או חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

עוד נפסק כי קביעת אחוזי הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של רופאי הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בקביעות אלה. בנוסף, אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה.

סעיף 118 לחוק מטיל על וועדות רפואיות לקבוע אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו דרגה, וכן את אחוזי הנכות, לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שקבע החוק. סעיף 120 קובע כי במסגרת קביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל פגם או ליקוי מולד או עקב מחלה, תאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר אתה מוערכת דרגת הנכות, וכן לכל סיבה אחרת אחרי פגיעה בעבודה כאמור אם אינם תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה.

במקרה זה, הוועדה קבעה כי נכותו הכוללת של התובע בגין ליקוי השמיעה היא בשיעור 15%, כאשר יש לייחס 10% לגורם החשיפה לרעש בעבודה. הוועדה התחשבה בכך כי התובע היה חשוף לרעשים מגיל צעיר, ואף גם בתקופת שירותו הצבאי, וכך הניחה כי תחילתו של הנזק השמיעתי היה כבר בשנים אלה.

בנוסף, הוועדה הפנתה לבדיקות השמיעה שהונחו לפניה ומצאה כי בשתיהן עקומות השמיעה אינן אופייניות לנזק שנגרם לאוזן הפנימית כתוצאה מחשיפה לרעש. כמו כן הוסבר כי בחשיפה לרעש נגרם נזק בתדרים גבוהים ורק עם המשך החשיפה יתכן נזק נוסף גם בתדרים הנמוכים, לכן לדעתה קיים גורם נוסף תחלואתי אשר גרם לירידה בשמיעה בתדרי הדיבור, לפיכך לא נמצא כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ובמסקנותיה.

ב"ל 4349-11-18