שעות מנוחה

דרגו את המאמר

התקבלו 24 דירוגים בציון ממוצע: 4.7 מתוך 5

שעות מנוחה שבועית

עובדים ישראלים (מלבד מקרים חריגים) זכאים מדי שבוע למנוחה שבועית בת 36 שעות רצופות. יום המנוחה השבועי נקבע לפי דתו של העובד והחוק קובע כי לא יינתן יום זה כאשר הוא איננו אחד מהבאים – ראשון, שבת או שישי. כמו כן, עובדים בישראל זכאים לימי חופשה בחגיהם. יצוין כי מעסיק אשר איננו מעניק לעובדיו את המנוחה השבועית, עובר עבירה פלילית.

במקרים בהם עובד מועסק ביום המנוחה השבועי, הוא זכאי לגמול שכר ביתר בשיעור של 150% עבור כל שעת עבודה. שעות נוספות ביום זה מחושבות ביחס לשכר המיוחד. לדוגמא, עובד אשר משתכר על פי 20 ₪ לשעה, ירוויח בשבת 30 ₪ לשעה, ו-37.5 ₪ (125%) בשעה הנוספת הראשונה. כמו כן, עובד אשר מועסק ביום המנוחה השבועי זכאי לקבל ממעסיקו יום מנוחה חלופי.

      קראו עוד בתחום:

• תביעה לגמול עבודה בשבת - הוכחת מתכונת העסקה קבועה

• תשלום ביתר בימי המנוחה השבועית עבור גוי של שבת, האמנם?
• עבודה במוצאי שבת ושכר עבור שעות נוספות
• תורנות ותשלום עבור שעות נוספות

היות והעובד זכאי ל-36 שעות מנוחה לפחות, אלא אם נקבע אחרת בתקנות, אזי כל אימת שלא קדמה הפסקה רצופה בת 36 שעות לעבודה בשבת, העבודה במוצאי שבת תיחשב מבחינת העובד כעבודה בגמול ביתר שכן מדובר לפי החוק בעבודה במנוחה שבועית. יצוין כי ישנם מגזרים בהם המנוחה השבועית קצרה יותר כגון בתי חולים, בתי קולנוע, תחבורה ציבורי ועוד.

ההבדל בין יהודים ללא יהודים

כ-25% מאזרחי ישראל והעובדים במשק הישראלי אינם יהודים. דהיינו, אחד מכל ארבע עובדים בישראל איננו מגדיר את יום השבת כיום מנוחתו השבועי. אי לכך, החוק קובע כי כאשר מדובר בעובד יהודי, המנוחה השבועית תכלול את השבת, ואילו כאשר עסקינן בעובד לא יהודי, חופשתו השבועית תיקבע לפי דתו. עם זאת, עובד לא יהודי רשאי לבקש לקבוע את יום החופשה השבועית שלו בשבת, כמו חבריו לעבודה.

איסור אפליה

חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, קובע כי מעביד אינו רשאי להפלות בין עובדיו מחמת אמונתם לגבי החופשה השבועית. על פי החוק, נאסר על המעסיק לסרב לקבל עובד משום שהאחרון הודיע לו כי הוא איננו מוכן לעבוד ביום המנוחה השבועית, וזאת מחמת איסור במצוות דתו. כמו כן, המעביד אינו רשאי לבקש מהעובד התחייבות לעבוד ביום המנוחה השבועית עם קבלתו לעבודה. בנוסף, נקבע כי אין להכריח עובד יהודי לאכול בעבודה אוכל לא כשר או לנסוע בשבת, ומקל וחומר אין לפטר או להימנע מהעסקתו של עובד זה, בגין אמונותיו הדתיות.

דרישה לעבודה במנוחה השבועית

החוק קובע כי עובד אשר התבקש לעבוד ביום המנוחה השבועית רשאי להודיע למעביד כי הוא איננו מסכים לעבוד בימי זה על פי איסור במצוות דתו אותן הוא מקיים. במידה והמעביד מעוניין בעבודת העובד במנוחה השבועית, עליו להודיע לעובד על כוונתו, והלה יכול להתנגד לכך עד שלושה ימים ממתן ההודעה. המעביד רשאי לדרוש מהעובד להציג בפניו את ההתנגדות בכתב בתוך שבעה ימים.

הוכחת עבודה במנוחה שבועית

במקרים בהם ישנה מחלוקת בין המעביד לעובד בנוגע לזכאותו של האחרון לגמול בגין עבודה במנוחה שבועית, ייתכן והצדדים ייאלצו להגיע לערכאות המשפטיות. כיצד אפוא ניתן להוכיח מהו הסכום אשר אותו דורש התובע ממעסיקו? בדומה לתביעה עבור גמול בגין שעות נוספות, תביעה לגמול בגין עבודה במנוחה שבועית הינה תביעת ממון.

אי לכך, בתי הדין לעבודה אינם נוטים לפסוק במקרים אלה על דרך האומדנה אלא על בסיס סכום מוגדר. דהיינו, העובד צריך להוכיח לא רק כי הוא עבד במנוחה השבועית, אלא גם להוכיח מהו מספר השעות אשר הוא עבד בפועל. עם זאת, בתי הדין והמחוקק הקלו מעט בשנים האחרונות את המשימה הנ"ל.

ראשית, נקבע כי ניתן להוכיח "מתכונת עבודה קבועה" על מנת לפסוק עבור העובד הפרשי שכר בגין עבודה במנוחה שבועית. שנית, חוק הגנת השכר קובע כי המעסיק צריך לנהל פנקס מסודר של שעות העבודה של העובד, לרבות עבודתו במנוחה שבועית. במידה והמעסיק איננו עומד בחובתו הנ"ל, ייתכן ויהיה ניתן להעביר לפתחו של נטל ההוכחה בעניין השעות המדוברות.