האם המעסיק החדש אחראי על תשלומים קודמים לעובדת הניקיון הוותיקה?

דרגו את המאמר

פועלת ניקיון עבדה במכון כושר במרכז הארץ במשך ארבע וחצי שנים, במהלכן התחלפו המעסיקים של חברת הניקיון שבע פעמים. עם סיום עבודתה במכון הכושר, הגישה המנקה תביעה כנגד חברת הניקיון, בגין תמורה לעבודה בשעות נוספות, הפרשות וניכויים לפנסיה ודמי חגים.
התביעה עוסקת בשאלה האם חייבת הנתבעת (חברת שירותי ניקיון), לשלם את זכויותיה של עבודת הניקיון, גם בשנים בהן עבדה אצל המעסיקים הקודמים.

המעסיק האחרון חייב לשלם את זכויות העובדים לפי שנות הוותק שלהם בחברה

התובעת ביססה את טענותיה על סעיף 30 לחוק הגנת השכר, אשר מורה כי המעסיק האחרון חייב לשלם את מלוא הזכויות של העובדת בגין עבודתה באותו המקום אצל מעסיקים אחרים. מטרתו של סעיף 30 לחוק הגנת השכר, היא להבטיח את זכויות העובדים כאשר התחלפו המעסיקים ולמנוע מצב בו המעביד התחלף והעובד יישאר חסר אונים, ללא כל זכויות בסיסיות.

המעסיק החדש רשאי להסיר אחריות באמצעות פרסום הודעה מסודרת

כמו כן, מורה סעיף 30 לחוק הגנת השכר, כי המעסיק החדש רשאי לפרסם במפעל ובעיתונות הודעה בה הוא מבקש שיגישו לו את כל תביעות התשלומים הקודמות, תוך שלושה חודשים מיום תחלופת המעבידים. לאחר פרסום ההודעה לפי התקנות, המעסיק החדש לא יהיה אחראי (תוך שלושה חודשים מיום פרסום ההודעה) על התביעות שהוגשו לו.

הנתבעת טענה כי אין לה אחריות כלפי התשלומים הקודמים

הנתבעת טענה, כי מעולם לא התחייבה בפני התובעת שהיא תישא באחריות של מעסיקיה הקודמים ואף הבהירה לה זאת כאשר שכרה אותה כמנקה, בעת תחלופת המעסיקים. עוד טענה הנתבעת, כי אין ברשותה מידע על תנאי העסקתה הקודמים, והיא אינה יודעת אם היא קבלה מהמעסיקים הקודמים את הפרשות הפנסיה, דמי ההבראה, פדיון חופשה ותמורה עבור שעות נוספות.

פועלת הניקיון לא הצליחה לעקוב אחר השינוי במעסיקים

העובדת עברה ממעסיק למעסיק, כאשר השמות ששמשו את החברות השונות, היו דומים, וכן, כתובת המשרדים הייתה זהה ברוב המקרים. לאור עדותה של העובדת, שהיא אינה בקיאה בשפה העברית, ניתן להסיק כי היא לא הייתה כלל מודעת לחילופי המעסיקים הרבים ולא ניתן לדעת בוודאות כי היא אכן הבינה כי המעסיק החדש הסיר מעצמו את המחויבות לתשלומים קודמים.

לדעת בית המשפט, על הנתבעת היה לבדוק אם זכויותיה של העובדת שולמו, טרם הוא העסיק אותה מחדש. אין ספק כי המנקה עבדה באותו מקום בתקופה של ארבע וחצי שנים ואחריות עבור תקופת עבודתה הקודמת, לפי הוראת החוק, חלה המעסיק החדש.

הנתבעת לא פרסמה הודעה כחוק, לכן היא חייבת לשאת בתשלומים
הנתבעת אמנם טענה כי היא הודיעה לעובדת כי לא התחייבה לשלם לה עבור תקופתה הקודמת, אך התברר כי הסכם זה נערך בסמוך לסיום עבודתה של המנקה, ולא כאשר חודש החוזה עמה. הסכם זה לא פוטר את הנתבעת לשלם את זכויות העובדת ממעסיקה הקודמים, מאחר והנתבעת לא פרסמה הודעה בעיתונות ולא אפשרה לתובעת להגיש את התביעה לתשלומים בתקופה של שלושה חודשים, לפי הוראת החוק.

התביעה התקבלה באופן חלקי, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי חלף הפרשות לפנסיה בסך 11,038 ₪, השבת ניכויים מהשכר בסך 6,937 ₪, ותמורה על שעות נוספות בסך 24,759 ₪. כמו כן, תשלם הנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ₪.