האם חזרה חלקית לעבודה לאחר תאונה מאפשרת קבלת דמי מחלה?

דרגו את המאמר

לפי חוק דמי מחלה, עובד שנפגע וחזר לעסוק בכל היקף וסוג משרה כלשהם, אינו זכאי לדמי מחלה. אך מה קורה כאשר העובד הוא בעל שלוש משרות שונות באופיין, והוא יכול לשוב לאחר הפגיעה, רק לאחת מהן, האם הוא זכאי לדמי מחלה חלקיים?

לאחר התאונה, מורה לספורט חזרה לעבוד באופן חלקי רק בהוראה פרונטאלית

מורה לחינוך גופני כבת 45, עבדה בשלוש משרות שונות, בהיקף של 16 שעות שבועיות. היא עסקה כעצמאית באימון פיזי אישי וקבוצתי, בשתי מסגרות שונות וכשכירה בהדרכה פרונטאלית של שיעורי פלדנקרייז. בעת שהותה בחופשת סקי באירופה, נפגעה המורה בברך ושבה לעבוד בהיקף של ארבע שעות שבועיות בלבד, בהדרכה פרונטאלית שאינה דורשת מאמץ פיזי.

המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה, מאחר ושבה לעבודתה

המורה הגישה תביעה לדמי מחלה מהביטוח הלאומי, אך היא נדחתה בטענה שבזמן הפציעה התובעת לא עבדה וחזרה לעבוד באופן חלקי, ולפי סעיף 151 (א) היא לא זכאית לדמי תאונה, עבור שתי המשרות שאליהן לא חזרה לאחר התאונה.

הוגש ערעור בדרישה להפריד בין סוגי המשרות השונות

התובעת הגישה ערעור, בו טענה כי יש לדון בכל אחת מהמשרות בנפרד, והיא זכאית לדמי תאונה מלאים, עבור שתי המשרות שאליהן לא שבה, מהסיבה שהן כללו מאמץ גופני והיא איבדה בעקבות התאונה את כושר תפקודה. ולמשרה השלישית היא תובעת דמי תאונה חלקיים, עבור חזרתה להיקף משרה נמוך יותר, טרם הפציעה. המערערת יצאה כנגד עמדת הביטוח הלאומי, אשר מעודדת מבוטחים שנפגעו בתאונה להימנע מלחזור לכל עבודה גם באופן החלקי ביותר, בעקבות המגבלות הרפואיות, ולא לנסות לעשות מאמץ וכן להמשיך ולהתפרנס בכוחות עצמם.

הביטוח הלאומי טוען כי הגמול מגיע לאדם שאין לו כל דרך להתקיים

המוסד לביטוח לאומי טען מנגד, כי פסיקתו של בית הדין האזורי מוצדקת, ולפי חוק דמי מחלה המערערת אינה זכאית לתשלומים, משום שלמרות פגיעתה, היא חזרה לעבוד במקצוע שלה ובתחום עיסוקה, גם אם החזרה נעשתה באופן חלקי. לדברי המוסד, מטרת החוק היא מתן גמלת קיום, לאדם שאין לו מקור פרנסה וניתנת רק למי שאינו מסוגל, בשל הפציעה, לעבוד בכל היקף משרה ובכל עבודה.

בית המשפט קבע, המערערת זכאית לפיצויים חלקיים

הערעור התקבל והמערערת זכאית לדמי תאונה חלקיים, עבור ההכנסה שהפסידה במהלך תקופת אובדן כושר העבודה. לפי סעיף 151 (א) בחוק דמי התאונה, זכאי מבוטח שעבר תאונה בחו"ל או בארץ לדמי תאונה עבור התקופה שבה הוא נמצא בארץ, אם לא עסק בעבודה כלשהי, בעקבות אובדן כושר התפקוד. החוק מקנה למבוטח זכאות לדמי תאונה עבור תקופה רצופה של 90 ימים החל מיום התאונה, שהובילה לאובדן כושר התפקוד. מטרת החוק היא לפצות על הפסד הכנסה ועל הוצאות נוספות בעקבותיה והזכאות לתשלום דמי תאונה מותנית, בכך שהמבוטח לא מקבל כפל גמלאות באותה התקופה שבה הוא זכאי לתשלום.

יש להבחין בין אובדן כושר תפקוד לפי מהות המשרה

במקרה של המערערת, היא עבדה לפני התאונה בשלוש משרות שונות, כאשר שתיים מהן, כוללות מאמץ גופני, והשלישית, כוללת הדרכה פרונטאלית, ללא מאמץ פיזי. לאחר הפגיעה, היא חזרה לעבודה חלקית בלבד, אך ורק מפני שהמשרה לא דרשה ממנה מאמץ פיזי. לשני מקומות העבודה האחרים, היא לא שבה בשל מצבה הרפואי. בית המשפט קבע, כי במקרה בו סוגי העבודות שונים באופיים ומהותם ויש ביניהם הפרדה ברורה ובשניים מהם אבד כושר התפקוד, קיימת הזכאות לדמי תאונה חלקיים.