התיישנות שלא מדעת בבית הדין לעבודה

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

תעא (י-ם) 1417/08

דיני ההתיישנות במדינת ישראל קובעים כי תביעה לא תוכל להיות מוגשת כנגד הנתבע לנצח. משמע, גם כאשר התביעה צודקת לחלוטין, שיהוי ניכר עלול להביא לדחייתה על הסף. עם זאת, ישנם מקרים בהם התובע טוען כי למרות שהוא פתח בהליכים באיחור, הוא עשה זאת מבלי לדעת אודות עילתו לתבוע. דהיינו, נטען כי לא מדובר בהתיישנות המצדיקה את דחיית התביעה על הסף, אלא בהתיישנות שלא מדעת.

סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כי במידה ועובדות אשר מהוות את עילת התביעה נעלמו מעיניו של התובע, וזאת מסיבות אשר לא היו תלויות בו, תקופת ההתיישנות לא תחל לרוץ אלא מהיום בו נודעו לתובע העובדות הרלבנטיות. עם זאת, החוק מסייג וקובע כי במידה והתובע היה יכול לנקוט ב"זהירות סבירה" בכדי לאתר את העילות שעיגנו את תביעתו, ייתכן ובית המשפט לא יקבל את טענתו להאריך את תקופת ההתיישנות.

לעיתים, סוגיות אלה מונחות לפתחם של בתי הדין לעבודה. בית הדין הארצי, בעע (ארצי) 303/07, התייחס לכך בכותבו כי צד אשר טוען להתיישנות שלא מדעת חייב להוכיח כי העובדות אשר עמדו בבסיס תביעתו אכן נעלמו מעיניו ובנסיבות שלא היו תלויות בו.

עובד משכיל יכול היה לדעת אודות החוק

להלן דוגמא למקרה כאמור. התובעים במקרה דנן היו גמלאים של משרד החוץ אשר הגישו תביעות שונות באשר לתנאי פרישתם. הבעיה הייתה כי התביעות הוגשו למעלה משבע שנים ממועד הפרישה. משרד החוץ טען כי דין התביעות להידחות מחמת התיישנות. הגמלאים העלו טענה מעניינת. לטענתם, היות והם שהו במרבית תקופת עבודתם בחו"ל, הם לא היו מודעים ל"פרטים המלאים באשר לזכויותיהם במועד הפרישה". לטענתם, משרד החוץ, אשר היה מודע לסוגיה, היה צריך ליידע אותם באשר לזכויותיהם.

קראו עוד בתחום:

בית הדין לעבודה בחן את העדויות והראיות וקבע כי דין התביעות להידחות בשל התיישנותן. נקבע כי התובעים, בתור אנשים משכילים, היו יכולים לברר אודות זכויותיהם ללא כל קושי, הן בזמן הפרישה והן עובר ליציאתם לגמלאות. בפסק הדין נקבע כי למרות שהתובעים שירתו את המדינה במשך תקופות ארוכות בחוץ לארץ, הם שבו לישראל מעת לעת. כמו כן, במרוצת השנים הם ניהלו תכתובות ערות עם משרד החוץ ולא היה נתק מוחלט בינם לבין ישראל. אי לכך, נדחתה טענתם של האחרונים לכך שהם לא היו יכולים לדעת את עילת התביעה במועד הרלבנטי.

לסיכום,

גם תביעות בגין זכויות עובדים צריכות להיות מוגשות במועד, וזאת היות ושיהוי ניכר בהגשת התביעה עלול להביא לדחייתה. בתי הדין לעבודה נוטים פעמים רבות להגמיש את הכללים הדיוניים כאשר זכויות עובדים עומדות על הפרק. עם זאת, לא מדובר במהלך שאין בלתו. עובד אשר מגיש את תביעתו בשיהוי צריך להוכיח לבית הדין שהגשתה של התביעה במועד המדובר הייתה בגין נסיבות שלא היו תלויות בו. במקרים בהם המחלוקת בין העובד ומעבידו נוגעת לתנאי פרישה, שומה על העובד שלא להמתין שנים רבות ולפנות למעסיק/לבית הדין לעבודה בסמוך ככל הניתן למועד הפרישה.

לשאלות, תגובות או הערות בנושאי דיני עבודה וזכויות לחץ/י כאן