הפחתת תשלום משכרו של עובד - הפסקה בתחומי מקום העבודה

דרגו את המאמר

תשלום הפרשי שכר מינימום בעקבות הפחתת שעתיים הפסקה ביום

האם סייעת בתינוקיה, אשר מדי יום הייתה יכולה לנוח במשך שעתיים, כאשר ירד היקף הפעילות בגן, זכאית לשכר עבור הפסקה זו? האם מדובר בהפסקה אשר ניתן להחריגה משעות העבודה, או שמא עסקינן בשעות שיש לשלם עליהן? מדובר בתביעה אשר הוגשה על ידי סייעת בתינוקיה, כנגד תשלום שכר בחסר.

מצד אחד, התובעת טענה כי היא עבדה בכל יום כתשע שעות. מצד שני, לטענת המעסיקה התובעת קיבלה מדי יום שעתיים הפסקה, במהלכן היא הייתה יכולה לעשות ככל העולה על רוחה.

הפרשי שכר מינימום

כאמור, התובעת טענה כי מתכונת העסקתה הייתה אחידה. מדובר, לשיטתה, בעבודה בהיקף של שישה ימים בשבוע, כאשר בכל יום היא החלה לעבוד ב-7:00 וסיימה ב-16:00 (למעט יום שישי בו סיימה ב-12:45). לטענתה, בתמורה לעבודה זו עמד שכרה על 4,000 שקלים בלבד, ועל 4,200 לאחר שלוש שנים. על מנת לבסס טענותיה, הניחה התובעת בפני בית הדין דו"חות נוכחות, תלושי שכר, וטבלה אשר סיכמה את שעות העבודה.

      קראו עוד על זכויות עובדים בהפסקה:

• תביעה ייצוגית בעקבות אי תשלום שכר עבור הפסקה
• יום עבודה מפוצל - תביעה להפרשי שכר ושעות נוספות
• המעסיק ניכה מהמשכורת בגין הפסקה אך הפסקה לא ניתנה בפועל
• פיצויים בגין מניעת הפסקת שירותים

המעסיקה טענה, לעומת זאת, כי מדי יום הסייעת נטלה הפסקה של שעתיים, ולמעשה עבדה כשעתיים פחות בכל יום. לטענת הנתבעת, הורדת השעתיים מחישוב השעות מביאה למסקנה כי השכר אשר שולם לתובעת היה גבוה משכר המינימום. כמו כן, הנתבעת הוסיפה כי היו ימים בהם התובעת לא השלימה את מכסת השעות האמורה, אך חרף כך שולם לה שכרה במלואו.

"עזבתי את התינוקיה לדקות ספורות בלבד"

לטענת התובעת, לא היו דברים בגו. התובעת טענה כי היא עבדה בתינוקיה, והנהלים לגבי נוכחות הסייעות היו ברורים – שתי סייעות בתינוקיה כל הזמן. אי לכך, עזיבתה את את התינוקיה הייתה יכולה להיות לדקות ספורות בלבד. לטענתה, גם בהפסקת האוכל והצהריים, לא עזבה היא את התינוקיה.

טענות אלה של הנתבעת עלו בקנה אחד עם עדותה של עדת ההגנה, סייעת אחרת בתינוקיה. העדה הצהירה בעדותה כי הייתה הפחתה מסוימת בפעילות הגן בשעות הצהריים, אך הזמן נוצל לניקיונות, הכנות אוכל, תפילה, שתיה, אוכל ומנוחה. עם זאת, העדה ציינה כי הסייעות לא יצאו מהמתחם בזמן ההפסקות, ובמקרים חריגים בלבד תפסו תנומה קצרה על מזרון בתינוקיה.

חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א – 1951, קובע בסעיף 1 כי שעות עבודה הן הזמן אשר בו העובד עומד לרשותו של המעסיק במקום העבודה. על פי סעיף זה, גם הפסקות מוסכמות וקצרות, אשר ניתנות לעובד להחלפת כוח ואוויר, אינן מנתקות את רציפות העבודה.

מבחינת הפסקות, סעיף 20 לחוק קובע כי במקרים בהם צרכי העבודה מחייבים את ביצוע ההפסקה בחצריו של המעביד, והעובד נדרש (על ידי מעבידו) להישאר במקום העבודה בעת ההפסקה, יש לחשב את זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה.
לנוכח האמור, ומאחר שמכלול העדויות הצביע על כך שהתובעת לא היתה רשאית לעזוב את הגן במהלך שעות יום העבודה, הרי שכל שעות העבודה בהן נכחה בגן, יחשבו כשעות עבודה. לסיכום, נקבע כי התובעת זכאית לתשלום שכר מינימום בהתאם לשעות שבוצעו על ידיה בפועל, בלא ניכוי שעות הפסקה.