תאונת עבודה במהלך ירידה ממשאית, האם המעסיק התרשל?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

אל בית משפט השלום בתל אביב - יפו הוגשה תביעה לנזקי גוף שנגרמו, על פי הנטען, לתובע, יליד 1967, נשוי ואב לשניים, אשר נפגע בתאונת עבודה במהלך ירידה ממשאית. התביעה הוגשה נגד חברה העוסקת במכירה והתקנה של חלקי חילוף ואביזרים לרכב, והייתה מעסיקתו של התובע במועד התאונה.

על פי עובדות התביעה, התאונה אירעה במהלך ירידתו של התובע ממשאית שעמדה בחצרי הנתבעת, בשל החלקה על מדרגות המשאית הממוקמות בצד המושב של הנוסע בתא הקבינה. כתוצאה מהתאונה התובע נפגע בצורה קשה והוכר כנפגע עבודה במסגרת ענף נפגעי עבודה במוסד לביטוח לאומי.

המעסיקה לא סיפקה לעובד סביבת עבודה בטוחה

לטענת התובע, התאונה התרחשה בשל רשלנותה של המעסיקה, אשר הורתה לו לעלות על המשאית לצורך ביצוע עבודת התקנת דיבורית ומערכת שמע ואולם לא סיפקה לו סביבת עבודה בטוחה, לא הדריכה אותו בנוגע לביצוע עבודה בטוחה ולא הזהירה אותו מפני סכנת החלקה בעת הירידה ממשאית.

התובע הוסיף וטען שהיה עובד חדש, אשר החל לעבוד בחברה כתשעה ימים לפני קרות התאונה. עוד טען כי הנתבעת הציבה את המשאית תחת כיפת השמיים ולא תחת סככה, ומאחר שהיה יום גשום, הוא החליק בעת הירידה ממדרגת המשאית שהייתה רטובה מגשם.

מנגד טענה הנתבעת כי אף גורם מטעמה לא הורה לתובע לבצע עבודה כלשהי על המשאית, מכיוון שהוא התקבל לעבודה כפורק סחורה בלבד ולא כמתקין דיבוריות ומערכות שמע. לפיכך, לטענתה התובע עלה על דעת עצמו על המשאית, ומבלי שאיש הורה לו או התיר לו לעשות כן.

הנתבעת ציינה כי לא היה גשם ביום האירוע ובכל מקרה המשאית שהייתה חדשה והתקבלה מהיצרן, הוצבה תחת אחת הסככות שקיימות בחצרי החברה ולא כפי שטען התובע תחת כיפת השמיים. לפיכך, על פי גרסת הנתבעת, מדובר בתאונה עצמית בשעה שהתובע עלה על דעת עצמו על המשאית, ללא כל צורך או הסבר המתקבל על הדעת למעט רצונו לצפות באחד העובדים שזה עיסוקם מבצע את עבודת ההתקנה, ונפל בעת הירידה מבלי שהיה במקום פגם או מכשול כלשהו, לכן יש לייחס אשם תורם מלא לתובע בלבד, ללא כל התרשלות או אשם מצדה.

האם התקיים סיכון צפוי ובלתי סביר?

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בראיות, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובע לא הצליח להרים את נטל השכנוע להוכיח כי במקרה זה התקיים סיכון צפוי ובלתי סביר, אשר הנתבעת אחראית בגינו. זאת מאחר שהתובע הועסק כפורק סחורה וניקיון כללי ולא בתפקיד של מתקין מערכות שמע ברכבים, כפי שטען.

עוד נקבע כי נסיבות התאונה כפי שהתבררו מחקירת התובע אינן מקימות חבות לפתחה של הנתבעת. משכך, דין התביעה להידחות מחמת היעדר חבותה של הנתבעת לקרות התאונה.

בית המשפט סבר אין חולק שהתובע אכן נפגע בתאונת עבודה ונחבל קשה בברך, ובהתאם לקביעת המומחה מטעם בית המשפט נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 30%. ואולם התובע לא הצליח להוכיח כי התאונה התרחשה בשל התרשלות של הנתבעת ולא הצליח להוכיח קיומו של "סיכון צפוי ובלתי סביר", וכפועל יוצא לא הוכיח התנהגות עוולתית של הנתבעת כלפיו אשר גרמה לנפילתו.

בית המשפט ציין כי בתביעת נזקי גוף אשר עילתה פקודת הנזיקין, לא מספיק להוכיח התרחשותה של נפילה, החלקה או מעידה במקום העבודה, כדי לחייב ברשלנות את המעסיק אשר בשטחו או בחצריו אירעה הנפילה. יש צורך לעבור משוכה נוספת ולהוכיח קיומה של התרשלות המעסיק בקשר סיבתי לתאונה, אשר במקרה זה לא צלח התובע לעבור.

מצב זה שונה מתביעה להכרת בתאונה כתאונת עבודה בענף נפגעי עבודה במוסד לביטוח לאומי, שבמסגרת התביעה להכרה כנפגע עבודה לא נבחנת כלל שאלת החבות, אלא רק עצם קרות התאונה בעבודה והקשר הסיבתי בינה לבין הפגיעה, מה שאין ספק כי מתקיים במקרה זה, לפיכך הגיע בית המשפט למסקנה כי דין התביעה להידחות, ובהתאם לכך חויב התובע לשאת בהוצאות משפט של הנתבעת בסך 10,000 שקלים.

ת"א 55918-07-13