תאונת עבודה בעת חריגה מהתפקיד, האם ישנה עילה לתביעה?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

עובד בחנות נדרש להוביל לביתו של המנהל כמות רבה של ספרים, דבר שחרג מתפקידו. בעת הרמת המשא הכבד, נפגע העובד בגבו, וטען כי מדובר בתאונת עבודה, וכי המעסיק התרשל בכך שלא הדריך אותו כיצד לשאת את המשקל הרב שנדרש לשאת. בית משפט השלום בירושלים נדרש להכריע האם המעסיק אחראי לשלם לעובד פיצויים.

על פי עובדות התביעה, בפברואר 2011, התובע, יליד שנת 1974, נתבקש להעמיס ספרים על רכב המעסיק ולפרוק את הספרים בביתו של מנהל העסק. באותו יום חגג המנהל את אירוסי בתו והוא רצה להעניק "ש"ס חתנים" לחתן. מדובר בסט בן 20 כרכים, בהוצאה מפוארת, כשהם ארוזים בשתי חבילות בת עשרה כרכים כל אחת. משקל כל חבילה כ-50 ק"ג.

התובע נסע להעמיס את הספרים שנרכשו על ידי מנהלו, מחנות בירושלים, ונסע משם לביתו של המנהל ברחוב אחר בעיר. תוך כדי הוצאת הספרים מהמעלית לדירה, נפגע התובע בגבו ונגרם לו בקע דיסקאלי בעמוד השדרה המותני. התובע פנה לטיפול רפואי בקופת החולים ומשם הופנה לטיפולי פיזיותרפיה, למנוחה וגם לנטילת משככי כאבים.

ביצוע עבודה שלא תאמה את ניסיונו וחרגה מפעילותו הרגילה

כתוצאה מהתאונה נפגע כושרו הגופני, וכך גם נפגע כושר ההשתכרות שלו. התובע הוכר כנפגע עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, וטען כי על המעסיק לפצות אותו בגין הפרת חובת זהירות קונקרטית.

התובע טען כי הוא עבד בחנות במשך שנים רבות. תפקידו היה פקיד מכירות שהופקד על ניהול הזמנות העסק. ביום התאונה נדרש לבצע עבודה שלא תאמה את ניסיונו וחרגה מפעילותו הרגילה. עוד ציין כי לא נמסרו לו הוראות זהירות או מידע בדבר סיכוני הבטיחות הקיימים.

לטענת התובע, הרמת משקל שעולה על 30 ק"ג היא סיכון בלתי רגיל ולא סביר גם לעובד מיומן בהרמת משקולות. בכל מקרה, המעסיק שידע על קרות התאונה בזמן אמת, מסיבות השמורות עמו, לא ערך תחקיר בנוגע לנסיבותיה.

מנגד המעסיק טען כי יש לדחות את התביעה מאחר שהתובע כשל בהוכחת קיומו של אירוע תאונתי בר חבות וכן בשל העדר אחריות כלשהי מצדו כלפיו. לטענת המעסיק, ככל שהתאונה אירעה במהלך העבודה, אין להטיל עליו אחריות כלשהי, מאחר שהתובע לא הוכיח את המשקל שהרים, לא הוכיח כי גבו נפגע עקב הרמת משקל, זאת להבדיל מהתכופפות או יציאה לא זהירה ממעלית.

עוד נטען כי התובע עבד בחנות למעלה משני עשורים. בשנת 2000, כחמש שנים לאחר שהחל את עבודתו, הוא מונה לנהל את העסק. במסגרת תפקידו היו לו סמכויות לרכוש את כל הנדרש בפן הלוגיסטי עבור החנות ולקבוע נהלים לעובדים.

אופי עבודתו היה משרדי, ובמסגרת זו הוא לא נדרש להרים משאות, כך שלא היה זקוק להדרכה כלשהי בהרמת משאות. מעבר לכך, התובע רכש עבור העסק עגלה לצורך העברת ציוד והיא הייתה בהישג ידו אך לא השתמש בה משיקוליו. על כן, ככל שיש רשלנות, היא מיוחסת לתובע שתרם לה באופן מלא. לחילופין, נטען כי התובע נשלח לבצע פעולה פשוטה, שלא הצריכה הכשרה מיוחדת, ולא טומנת בחובה סיכון מיוחד.

המעסיק הוסיף וטען כי בפי התובע גרסאות רבות ביחס לאופן התרחשות התאונה, דבר שמחליש עד מאוד את אמינותו. התובע לא זימן עדים לתמיכה בגרסתו אף שמדבריו עולה כי עובדים נוספים ראו אותו חוזר פצוע מביתו של המנהל. נוכח גרסתו רוויית הסתירות, מתחזק הרושם שמא האירוע הנטען לא התרחש כלל במהלך עבודתו של התובע אלא בנסיבות פרטיות ואחרות. 

המעסיק הפר את חובות הזהירות המושגית והקונקרטית

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון במכלול החומר הקיים בתיק, הגיע בית המשפט למסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. זאת מאחר שהתובע, שהועסק כפקיד ועבודתו לא הייתה כרוכה בהרמת משאות, נדרש לבצע משימה אישית עבור המנהל, החריגה מתפקידו.

בית המשפט קבע כי עצם דרישת המנהל מהעובד למלא אחר משימה של הרמת משא כבד והובלתו לבית פרטי, שהיא לא חלק מתפקידו הרגיל והשגור, מקימה חובת זהירות קונקרטית. במקרה זה, המעסיק הפר את חובות הזהירות המושגית והקונקרטית המוטלות עליו, מאחר שלא העניק לעובד את ההנחיה וההדרכה המתאימות כדי למלא את המשימה באופן בטוח, מבלי לברר אם הוא מודע ומבין את סיכוני המשימה, והאם הוא מסוגל פיזית למלא אחריה.

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי התובע זכאי לפיצויים בגין כאב וסבל, הפסדי שכר וזכויות סוציאליות, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות וניידות בסך כולל של 80,000 שקלים. לאחר ניכוי תקבולי המוסד לביטוח לאומי, חויב המעסיק לשלם לתובע סך של 43,000 שקלים, בצירוף הוצאות משפט בסך כולל 7,500 שקלים ושכר טרחת עורך דין בשיעור 20% מהסכום.

ת"א 27684-11-14