תביעת פיצויים נגד מעסיק עקב נפילה מפיגום באתר בנייה

דרגו את המאמר

התקבלו 3 דירוגים בציון ממוצע: 3.6 מתוך 5

פועל בניין נפל מפיגום בעת עבודתו באתר בנייה וכתוצאה מהנפילה נגרמו לו שברים בכתף, בצלעות ובעצם החזה. התביעה בגין נזקי גוף הוגשה נגד החברה הקבלנית המבצעת שהעסיקה את הפועל בזמן תאונת עבודה. בית משפט השלום בתל אביב - יפו נדרש להכריע בשאלת אחריות המעסיק ובשאלת הנזק.

על פי עובדות התביעה, התאונה אירעה במהלך יום עבודה הראשון של התובע באתר הבנייה בהיותו כבן 48 שנים. התובע טען כי הגיע אל החברה דרך מנהל עבודה, אשר הנחה אותו לעבוד על פיגומים כבנאי אבן באתר. במהלך העבודה מעד התובע על מרווחים ברצפת הפיגום ונפל מגובה של כארבעה מטרים, ממקום האירוע פונה לבית החולים שם אובחן כי הוא סובל משברים בכתף שמאל, בחזה ובצלעות.

המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה. ועדה רפואית קבעה כי נותרו לו 10% נכות צמיתה, ושולמו לו גמלת נכות מעבודה ודמי פגיעה. לטענת התובע, בעקבות הפציעה, הוא איבד את כושר עבודתו עקב הכאבים, וכיום מתקיים מקצבת אבטחת הכנסה.

הפועל לא היה קשור ברצועת ביטחון כשהיה על הפיגום

התובע טען כי החברה הקבלנית אחראית לנזקיו עקב רשלנותה, שהתבטאה בכך שנדרש לעבוד על פיגום לא בטיחותי ללא מעקה. הוא לא קיבל רתמות, רצועות, קסדה, או כל אמצעי בטיחות אחר. כמו כן, במקום לא היה מנהל העבודה ולא ממונה על הבטיחות ואף לא הודרך כיאות לביצוע עבודתו.

הנתבעת טענה כי התובע לא היה עובד מטעמה ומשכך אינה אחראית לנזקיו ואף טענה כי נסיבות התאונה לא הוכחו, ונפלו סתירות בגרסאות התובע לגבי אופן פגיעתו, והוא לא הביא כל ראיה לפגם בפיגומים, או עדים לקרות התאונה. יחד עם זאת הנתבעת אישרה בפני המוסד לביטוח לאומי כי המעסיקה את התובע במועד התאונה ואף הוציאה תלוש שכר לטובתו.

בנוסף טענה הנתבעת כי התובע הגיע אל אתר הבנייה והציג עצמו כעובד מיומן ומנוסה. הוא נפל מהפיגום על אף שפועלים רבים אחרים לא נפלו ממנו, ולא עשה שימוש ברתמת בטיחות למרות שידע כי הפיגום אינו בטיחותי, לכן יש לייחס לו אשם תורם בלעדי לתאונה.

המעסיקה הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי העובד

לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע בית המשפט כי מדובר בתאונת עבודה חמורה באתר בנייה, שאירעה עקב רשלנות המעסיקה בגין אי נקיטת צעדי זהירות, על אף קיומן של תקנות מפורשות ואף המקרה כלל לא דווח למשרד העבודה. בנסיבות המקרה נקבע כי אין לייחס לתובע אשם תורם.

בסופו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה נגד החברה הקבלנית, וקבע כי התובע זכאי לפיצויים בגין הפסדי שכר וגריעה מכושר השתכרות, עזרת הזולת בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות ונזק לא ממוני. לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 77,200 שקלים, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור כולל של 23.4% מהסכום הפיצויים.

ת"א 17954-09-11