תוקף חוזה העבודה

כעיקרון החוזה משקף את התנאים שהוסכמו במהלך המשא ומתן החוזי בין העובד למעביד. אבל, המשא ומתן לא מתנהל לגבי כל  הנושאים הקשורים להפעלת המפעל ולעבודה של העובד, אלא רק לגבי פלח צר של נושאים מאחר ונושאים רבים נתונים לשיקול הדעת הבלעדי של המעביד, כמו למשל הנושא של השיווק, מכירות, ייצור, כוח אדם וכדומה, אלו נושאים שהמעביד קובע לבד. 

בהקשר הזה המעביד מפעיל את זכות היתר הניהולית שלו, הזכות  שלו לנהל את העסק כרצונו. חוזה העבודה כולל תנאים שהוסכם עליהם במפורש וכן תנאים משתמעים. על התנאים המופרשים ניתן ללמוד קריאת החוזה אם הוא בכתב או מהתנהגות הצדדים. 

על התנאים המשתמעים למדים מכוונת הצדדים או כפי שנקרא בחוק החוזים אומד דעתם של הצדדים לפי סעיף 25 לחוק החוזים.

  

לעניין חוזה עבודה יש שני כללי פרשנות:

 

1.כאשר כוונת הצדדים מאפשרת לפרש את החוזה בפירושים שונים יש לבחור את הפירוש המגשים יותר פירוש אחר את התכלית של החוזה.

 

2.פירוש הנותן תוקף לחוזה הוא הפירוש שיש לאמץ כאשר החוזה פתוח לפירושים שונים. המטרה של העיקרון הזה מבחינת דיני העבודה הוא להגן על העובד ועל הביטחון התעסוקתי שלו כי נותנים תוקף לחוזה העבודה שלו.

 

למשל פרשת נהרי: כאן העובד העוסק במשך 9 שנים רק במשמרת לילה. במהלך התקופה הזו נדחו הבקשות שלו להיות משובץ לעבודה ביום. העסקה במשמרת לילה בלבד אסורה על פי סעיף 22 לחוק שעות עבודה ומנוחה, לכן בית הדין העדיף את הפירוש על פיו העסקת העובד תעשה במסגרת החוק ובתוך כך היא לא תתייחס למשמרת לילה בלבד (לכאורה זה חוזה בלתי חוקי).