"חשיבותו של חוק זה גדולה במיוחד לאור הנתונים שהובאו בפני ועדת העבודה, הרווחה והבריאות שלפיהם מספר התלונות על פיטורים בגין מילואים נמצא במגמת עלייה. בשנת 2000 דנו ועדות התעסוקה בכ-80 תלונות, ובשנת 2001 הוגשו עד כה 172 תלונות. ברור שהחקיקה שבפנינו תצמצם מגמה זו ותסייע לחיילי המילואים, שהמדינה חייבת לפעול ולהצהיר על החשיבות שהיא רואה בשירותם ועל חובתה להגן עליהם בעת שירות זה...".
מהן אותן נסיבות המצדיקות מתן ההיתר המבוקש לפיטורי העובד במהלך התקופה האסורה ?מן הסתם אין רשימה סגורה של מקרים המצדיקים מתן ההיתר, עם זאת, ניתן להצביע על העיקרים שבהם. כך, מקרים בהן הוכחה התנהגות בלתי הולמת מצד העובד, כגון מעילה בכספים, גניבה, הפרת אמונים וכיו"ב, מקרים שככלל היו מצדיקים על פי דיני העבודה הכלליים פיטורי עובד ללא מתן הודעה מוקדמת.
תכלית החוק היא להעניק הגנה ראויה לעובדים המשרתים במילואים משיקולים מוסריים ותועלתיים לאומיים אך, עם זאת, יש להימנע ממתן הגנת יתר למשרתים במילואים, דבר שעלול להביא ליצירת תמריץ שלילי אצל מעסיקים מפני התקשרות עם אוכלוסיית עובדים המשרתים במילואים
אין לקבוע כי בכל מקרה שיקולים כלכליים גרידא של חסכון בהוצאות המעביד לא יהוו עילה למתן ההיתר. יתכנו נסיבות שבהן שיקולים כאמור יצדיקו מתן ההיתר. כך למשל, יתכן מצב שבו מדובר במעביד המעסיק מספר מצומצם של
עובדים השרוי בקשיים כלכליים, והוא חייב להחליף באופן מיידי עובד לא מקצועי (חייל המילואים) בעובד מקצועי אחר, אך אין לו היכולת הכלכלית לספוג הן את הוצאות השכר של העובד שמבקשים לפטר בהיתר והן את הוצאות העובד החדש במהלך התקופה האסורה.
חוק חיילים משוחררים ביקש ליצור איזון בין צרכי המפעל של המעסיק לבין זכותו של העובד המשרת במילואים. החוק יצר נוסחה האוסרת על פיטורי עובד בשל שרות המילואים. כפי שהסברנו, נוסחה זו מוחלטת ואין לוועדת התעסוקה סמכות לסטות ממנה. עם זאת, לוועדה סמכות לשקול שיקולים הנעוצים בשרות המילואים או שיקולים הומניטריים. מעבר לכך, אם אמנם נחה דעתה של הוועדה כי הפיטורים אינם קשורים לשרות המילואים – מוסמכת היא לתת את ההיתר לפיטורים ואין היא מוסמכת למנוע את הפיטורים משיקולים "כלכליים" או "ארגוניים" או "נוהליים" כאלה ואחרים.
נטל ההוכחה - כאשר עובד מפוטר בתקופת שירותו במילואים או בתקופת שלושים הימים שלאחריה, חזקה על
פיטורים אלה שהם קשורים בשירות המילואים והמחוקק
הטיל על המעסיק את הנטל להפריך חזקה זו. ועדת התעסוקה רשאית להביא בין שיקוליה גם את סוגיית הזיקה בין עיתוי מעשה הפיטורים לשירות המילואים, הרי
שעל המעביד להפריך את החזקה גם לעניין מועד ההחלטה על הפיטורים ולהראות שעיתוי קבלת ההחלטה אינו קשור לשירות המילואים.
לשון אחר: אף מקום בו למעסיק טעמים ענייניים לפיטורי העובד, עליו לנמק בפני וועדת התעסוקה מדוע ינקוט בהליך פיטורים דווקא בתקופה בה העובד משרת בשירות מילואים או בתקופת שלושים הימים שלאחריה.
לסיכום
כל העם צבא. נדמה שאין תופעה בהווייה הישראלית שהיא רחבה ועמוקה יותר מאשר זיקת אזרחי המדינה לצבא ולשירות במילואים. רובו המכריע של הציבור בישראל נותן את מיטב שנותיו הצעירות לשרות סדיר בצבא וממשיך לעשות כן שנים רבות לאחר מכן בשירות המילואים. השרות הצבאי הוא כפוי ונעשה על פי חוק. השרות הצבאי הוא, לצערנו, כורח המציאות מאז קום המדינה ועד ימינו אלה והוא נחלת כל שדרות האוכלוסיה.
השרות הסדיר נוטל צעיר שטרם החל את חייו המקצועיים ומגייסו לתקופת שרות של מספר שנים. השרות במילואים חל כבר על האזרח הבוגר יותר, בין זה המצוי בתקופת לימוד והכשרה ובין זה אשר השתלב כבר במעגל העבודה. השרות במילואים – מעצם טיבו – פוגע בשגרת חייו של החייל, בשגרת לימודיו, בשגרת יומו בעבודה, בשגרת סדרי העבודה במפעל ובשגרת חיי משפחתו. זוהי מציאות חיים ישראלית שהיא נחלת הכלל ונדמה שאין צורך להכביר מילים אודותיה.
לא בכדי, אחד החוקים הראשונים בספר החוקים של מדינת ישראל הוא חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) תש"ט-1949, הוא "החוק" הנוגע לענייננו. מדובר בחוק בו הוראות למכביר באשר לזכויותיהם של חיילים המשוחררים משרותם הצבאי. אחת מהוראות החוק עוסקות בזכויותיהם של חיילי מילואים בזיקה למקום עבודתם. סעיף 41א' לחוק קובע לעניין זה לאמור:
"זכויות עובד המשרת במילואים
(א) ...
(א1) לא יפטר בעל מפעל עובד בשל שירותו במילואים, קריאתו לשירות מילואים או שירותו הצפוי בשירות מילואים, לרבות בשל תדירותו או משכו (בחוק זה – פיטורים בשל שירות מילואים), ואם פיטרו – בטלים הפיטורים.
(ב) לא יפטר בעל מפעל עובד בתקופת היותו בשירות מילואים אלא בהיתר מאת ועדת התעסוקה; ולענין שירות מילואים העולה על יומיים רצופים, לא יפטרו בלא היתר כאמור גם בתקופה של שלושים ימים לאחר תום שירות המילואים; לא תיתן הועדה היתר לפי סעיף קטן זה אלא אם כן יוכיח בעל המפעל כי הפיטורים המבוקשים אינם בשל שירות המילואים; הועדה תיתן את החלטתה, ככל הניתן, לאחר שתובא לפניה תגובת העובד.
(ג) – (ה)...".
הוראות החוק ברורות: חל איסור על פיטורי עובד בשני מעגלים: המעגל הרחב – חל איסור על פיטורי עובד בשל שירות במילואים, בשל קריאה לשירות מילואים או בשל שרות צפוי במילואים (סעיף 41(א(א1)) והמעגל הצר – הוא המעגל הנוגע לענייננו – אוסר על פיטורי עובד בתקופת שרותו במילואים, עם הרחבה לתקופה של 30 ימים שלאחר שירות מילואים בן יומיים רצופים לפחות (סעיף 41א(ב)).
האיסור במעגל הרחב הוא מוחלט: פיטורים בשל שרות במילואים או קריאה לשירות במילואים או שירות צפוי במילואים בטלים ואין דרך לסטות מכך. לעומת זאת, האיסור במעגל הצר הוא יחסי: נקודת המוצא היא שפיטורים במהלך שירות המילואים חזקה עליהם שהם קשורים בשרות. פיטורים אלה אסורים אפוא אלא בהיתר של ועדת התעסוקה וזו אינה מוסמכת ליתן היתר אלא אם הפיטורים "אינם בשל שירות המילואים". לעניין זה קובע החוק במפורש כי הנטל להוכיח כי הפיטורים "אינם בשל שרות המילואים" מוטל על המעסיק.
מדינת ישראל - משרד הביטחון המערערת נ'
תנה תעשיות בע"מ, חיים בשן המשיבה (משיב פורמלי)
בפני: הנשיא סטיב אדלר, השופט שמואל צור, השופטת ורדה וירט-ליבנה נציג עובדים מר יצחק הרפז, נציג מעבידים מר עמירם זמני.
