האם מנהל חשבונות זכאי לפיצויים עקב פיטוריו לאחר כחצי שנה?

דרגו את המאמר

התובע הועסק כמנהל חשבונות משך שישה חודשים בחנות מפעל המספקת מוצרי בשר, ובתחילת חודש יוני 2012 הוא סיים את עבודתו במפעל עקב פיטוריו, למרות שלטענתו הובטח לו כי יועסק עד גיל הפרישה.

בעקבות פיטוריו, התובע הגיש לבית הדין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו תביעה לפיצויי פיטורין, בטענה כי הוא סולק ממקום העבודה באלימות מילולית, ללא עריכת שימוע כדין וללא דמי הודעה מוקדמת. עוד טען כי המעסיקה התחייבה לתת לו תקן וקביעות, והיא כלל לא הפרישה כספים לפנסיה ולא מסרה לו מכתב פיטורין.

התובע טען כי נגרם לו נזק ממשי עקב פיטוריו, מאחר וכשלושה חודשים הוא לא הצליח למצוא עבודה אחרת, והוסיף כי המעסיקה פגעה בכבודו וגרמה לו עגמת נפש רבה.

התובע הגיע באיחור והחל לגלוש באינטרנט במקום להתחיל את עבודתו

מנגד טענה הנתבעת כי יש לדחות על הסף את התביעה, מאחר והתובע התפטר ולא פוטר, על כן אינו זכאי לפיצויים, או לתשלומים אחרים. לדבריה, ביומו האחרון הוא הגיע באיחור ניכר, ובמקום להתחיל מיד בעבודתו, הוא גלש באינטרנט על חשבון זמנה היקר. בנסיבות אלה ניגש אליו המנהל ודרש ממנו לקחת יום חופשה, בתגובה התובע נטש בזעם את עבודתו ולא שב יותר.

המעסיקה הוסיפה כי התובע לא השלים שישה חודשי עבודה, ולכן הוא אינו זכאי להפרשות כספים לפנסיה, וציינה כי הוא נדרש לשלם לה חלף הודעה מקודמת, מאחר ולא התריע מראש לגבי התפטרותו.

התובע גרם בהתנהגותו לפיטוריו על כן אינו זכאי לפיצויי פיטורין

לאחר שמיעת העדויות, השתכנע בית הדין, כי התובע פוטר ולא התפטר, עקב האיחור והגלישה באינטרנט ביומו האחרון בעבודה. עוד התרשם כי נדרש מהתובע לגשת מיד לעבודתו, או לקחת יום חופש במקום היום שלכאורה התבזבז, על כן הנתבעת נדרשת לשלם לו חלף הודעה מוקדמת.

עם זאת העובד גרם במעשיו לפיטוריו ולכן למעסיקה עמדה הזכות לפטרו, ובנסיבות אלה הוא אינו זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש, או פיצוי בגין פיטורין שלא כדין, אך נקבע כי הוא זכאי לפיצויים בגין אי עריכת שימוע כדין, בגובה של מחצית משכורת.

עובד חדש נדרש לעבור תקופת ניסיון לפני שהחוזה מוארך

עוד נקבע כי בין הצדדים לא נחתם הסכם עבודה, ולא נמסרה לעובד הודעה על תנאי העסקה, על כן הטענה כי הובטח לתובע תקן וקביעות נדחתה, זאת מכיוון שבתחילת העסקתו העובד מצוי בתקופת ניסיון, והמעסיק בדרך כלל אינו מתחייב להעסיק עובד עד גיל הפרישה, והחוזה מוארך על פי ההתמדה, הכישורים והיכולת של העובד.

בסופו של דבר התביעה התקבלה חלקית ובית הדין קבע כי התובע זכאי לסכום של 6,000 שקלים, בגין חלף הודעה מוקדמת, אי עריכת שימוע ואי הפרשה לפנסיה. בנוסף הנתבעת תישא בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 600 שקלים.

ד"מ 58130-07-12