מהן נסיבות סיום העסקתה של עובדת בפיצרייה?

דרגו את המאמר

עובדת בפיצרייה שניהלה מערכת יחסים זוגית עם בעל העסק, הגישה נגדו תביעה לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורין וזכויות סוציאליות שונות. בית דין האזורי לעבודה בבאר שבע נדרש להכריע בנוגע להיקף שעות העבודה של התובעת, מועד ההתחלה ונסיבות סיום העסקתה.

האם התובעת לא קיבלה שכר עבור עבודתה?

התובעת טענה כי היא החלה לעבוד בפיצרייה בתחילת ינואר 2007. באותו יום אחד העובדים נעדר, ובן זוגה, שהוא בעל המקום, ביקש ממנה שתחליף את העובד החסר. לדבריה היא עבדה ברציפות שבעה ימים בשבוע, 14 שעות ביום, ומילאה מגוון תפקידים כגון: ניהול עובדים, ניקיון, הזמנת סחורה, מכירה בדלפק ועזרה במטבח. בפברואר 2009, הנתבע פיטר אותה ללא כל הודעה מוקדמת.

לטענת התובעת, סוכם כי שכרה החודשי יעמוד על סך של 8,000 שקל, אך היא לא קיבלה במשך כל התקופה שכר עבודה ולא זכויות סוציאליות. לדבריה, הנתבע התחמק מלשלם לה, תוך שהוא מנצל את מערכת היחסים ביניהם ומבטיח כי יינשא לה.

מנגד טען הנתבע כי התובעת הועסקה על ידו במשך 13 חודשים בלבד, ולא ברצף. היא החלה לעבוד בחודש אוקטובר 2007 והתפטרה ללא הודעת מוקדמת, בחודש ינואר 2009, לאחר שמערכת היחסים הרומנטית הסתיימה.

הנתבע טען כי הוא שילם לה שכר באמצעות המחאות או במזומן, על בסיס גלובלי. בתחילה השכר עמד על 2,500 שקל ובהמשך הוא עלה ל- 3,500 שקל. עוד טען כי שולמו לה כל זכויותיה.

בית הדין העדיף את גרסתו של בעל העסק

לאחר שמיעת טענות הצדדים הגיע בית הדין למסקנה כי מועד תחילת עבודת התובעת הוא חודש אוקטובר 2007, ומועד סיום העבודה הוא סוף חודש ינואר 2009. בסך הכל היא עבדה בפיצרייה 16 חודשים.

בית הדין ביסס קביעה זו על סמך רישומים שהציג הנתבע, טופסי 106 ודוחות משכורת. התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח מה היה מועד תחילת וסיום העבודה, בעוד שהנתבע הציג גרסה יחידה, מבוססת ועקבית, על כן בית הדין העדיף את גרסתו.

כמו כן, התובעת לא הצליחה להוכיח כי היא פוטרה, בעוד שהנתבע הציג רישומים מדף הפייסבוק שלה, המעידים כי היא עזבה מרצונה את מקום העבודה. לכן היא אינה זכאית לפיצויי פיטורין ולדמי הודעה מוקדמת.

המעסיק צריך להוכיח שהשכר שולם לעובדת

בנוגע לטענה ששכר העבודה לא שולם במשך כל התקופה, הגיש הנתבע העתקים של חמש המחאות ששולמו לטענתו בגין שכר. בחקירה הנגדית התובעת אישרה שהיא קיבלה את ההמחאות והפקידה אותן בחשבונה. הנתבע טען כי יתרת השכר שולמה במזומן, אך הוא לא הציג ראיות התומכות בטענה זו. בית הדין קבע כי נטל ההוכחה בתשלום השכר הוא של המעסיק, על כן הנתבע נדרש לשלם עבור 11 חודשים נוספים.

התובעת טענה כי סוכם על שכר חודשי בסך 8,000 שקל, אך היא לא הציגה ראיה כלשהי או מסמך שמהם ניתן ללמוד כי השכר היה גבוה משכר מינימום, לכן נקבע כי שכר התובעת עמד על שיעור שכר המינימום והיא הועסקה במשרה מלאה במשך כל תקופת עבודתה.

התובעת תקבל מהנתבע 77,156 שקל

בנסיבות אלה דחה בית הדין את התביעה לפיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת וקבע כי הנתבע ישלם לתובעת סכום של 77,156 שקל, הכולל שכר עבודה בסך של 45,974 שקל, גמול עבור עבודה במנוחה שבועית בסך של 26,878 שקל, וגם דמי הבראה ופדיון חופשה. בנוסף הנתבע יישא בהוצאות משפט בסך של 6,000 שקל.

ס"ע 23150-10-10