האם מותר לעובד מדינה להתבטא בנושאים פוליטיים בפומבי?

דרגו את המאמר

התקבלו 3 דירוגים בציון ממוצע: 2.6 מתוך 5

סוגייה מאוד חשובה ומעניינת העוסקת בהשעיית עובדת מדינה בעקבות הגשת תובענה משמעתית בגין התבטאות פומבית בעלת עמדה פוליטית מובהקת בעלת אופי חריף ביותר, בתוכנה ובסגנונה.

סוגייה זו עלתה בפסק דין חוסיין, להלן עיקרי הדברים:

כנגד המבקשת, אחות במקצועה, עובדת כ- 30 שנה במשרד הבריאות בתפקיד מפקחת אזורית של תחנות בריאות המשפחה ומרכזת ועדת אלימות לשכתית בלשכת הבריאות בעכו מחוז צפון הוגשה תובענה משמעתית על כך שהשתתפה בהפגנת מחאה באום אל פחם נגד פעולת צה"ל מיום 4.3.08. במהלך ההפגנה נשאה העובדת שלט עליו רשום בערבית "ילדי היטלר רוצים לבצע אותו דבר בילדי עזה" תוך שהכריזה בשידור טלביזיה בערוץ 1 כי "העם הציוני שוחט את האחים שלנו בעזה".

בעקבות הגשת התובענה ולאחר שמיעת טענותיה החליט נציב שירות המדינה להשעותה ובית הדין האזורי דחה את עתירתה של המבקשת לצו מניעה זמני לעיכוב החלטת נציב שירות המדינה להשעותה מעבודתה. בקשת רשות הערעור נדחתה תוך שהשופטת ארד עמדה על חובתו של עובד הציבור מתוקף מעמדו ותפקידו להימנע מהשמעה בפומבי של עמדות ודעות בעלות גוון פוליטי מובהק בסגנון בוטה, כדי שלא ייפגע אימון הציבור בשירות הציבורי ותכליתו.

האם עובד ציבור יכול להתבטא פוליטית בפומבי?

הלכה פסוקה היא מיני כבר, כי מתוקף מעמדו ותפקידו, חלה על עובד הציבור החובה להימנע מהשמעה בפומבי של עמדות ודעות בעלות גוון פוליטי מובהק בסגנון בוטה, כדי שלא ייפגע אימון הציבור בשירות הציבורי ותכליתו.

בפרשת גדעון ספירו הטעים הנשיא מ’ שמגר:

" עובד הציבור צריך לשמור בעיני הציבור על תדמית ניטראלית, שאינה משועבדת להשקפה פוליטית מוגדרת. נזקק אליו הציבור כולי, על כל זרמיו וגווניו, ולא רק אלה המזדהים עם השקפותיו. ואם הוא נוטל חלק בוויכוחים פוליטיים פומביים, במיוחד בסגנון קיצוני ומיליטאנטי, נוצר הסיכון, שחלק מן הציבור לא יראה בו עובד של הכלל שהוא נטול פניות, אלא את מי שמשרת רק השקפה פוליטית מוגדרת או אך מסגרת פוליטית מסוימת, וככל שהסגנון חריף יותר, תתחזק התחושה, שהעובד נכון לשרת רק מטרות בעלות גוון מוגדר, הנראות לו כנכונות.

במלים אחרות, תדמיתו של עובד כחסר פניות וכחסר העדפות פוליטיות, המשרת את הציבור כולו, נעלמת עקב עוצמת מעורבותו הפוליטית הפומבית ועקב השמעתה ברבים של הביקורת בעלת הגוון הפוליטי המובהק על מדיניות הממשלה או נטילת חלק בוויכוח פוליטי פומבי תוך צידוד בגישה פוליטית פלונית. אצל אלה שאינם מזדהים עם השקפותיו תפחת הנכונות לפנות אליו. קרי, הוא שולל מן הציבור הזכאי לעובדי ציבור חסרי פניות את האמון והביטחון בהעדר הפניות הפוליטיות של השירות, מערער את הנכונות להיזקק לשירות הציבורי ופוגע באמון הכללי בו. מתעוותת גם התדמית של השירות הציבורי, שהרי אין לטשטש את התחומים בין שירות המדינה, שאינו חלק ממערכת ארגונית פוליטית-מפלגתית אלא נחלתו של כלל הציבור, לבין ארגונים פוליטיים. החיץ בין אלה חייב להיות ברור, והזדהות קולנית ברבים של העובד עם קו מפלגתי-פוליטי או עם זרם פוליטי גוררת אחריה השפעות, שהשלכתן על תדמיתו של שירות המדינה כולו".

בפרשת גרשון תירם הוסיפה השופטת ד’ בייניש ועמדה על המגבלות והסייגים החלים על עובד ציבור בחופש הבעת הדעה והביקורת בנסיבות, בהן נוצרת ודאות קרובה של נזק או של פגיעה בשירות הציבורי או באינטרסים אותם הוא משרת, תוך שציינה כך:

" עובד ציבור בחר במשרה בה טמון מניה וביה העדר פניה פוליטית. משרה ציבורית ופעילות של תועמלן פעיל וקולני, המטיף למען השקפה פוליטית מובהקת, אינם מתיישבים זה עם זה. הפגיעה נובעת כאן הן מעצם העיוות של התדמית של השירות הציבורי והן מן הפגיעה ביכולת הפעולה של השירות הציבורי".

לסיכום קבע בית הדין,

דברים אלה טובים ונכוחים אף ביישומם על המקרה שלפנינו. מן החומר שהובא לפני עולה, כי לכאורה, אין לקבל כנורמה כשרה ומקובלת את התבטאויותיה של העובדת באירוע הנדון וסגנונן החריף, מפאת הפגיעה הקשה העולה מהם בתפקודו הראוי של השירות הציבורי.

העובדת אף הסכימה לכאורה לפוגענות הדברים אותם הביעה באירוע. דבר העולה מתצהירה בו ציינה, כי אילו הייתה מוּדעת לתוכנו של השלט לא הייתה מחזיקה בו באירוע "...בגלל המשמעות הפוגעת והמשתמעת ממנו".

אף אין לקבל את טענת העובדת כי אין להשעותה מן הטעם שהתבטאויותיה באירוע לא היו במסגרת העבודה. כללי המשמעת לפי חוק המשמעת חלים על עובד המדינה, בין אם ביצע את העבירה במסגרת עבודתו הרגילה, או בתחום אחר עליו חלים אותם כללים. אף אין "הכרח בקיום קשר בין מהות הפונקציות הרגילות של העובד לבין העבירה שבעטייה הוחלט על ההשעיה. ההשעיה באה למנוע פגיעה מתמשכת במשמעת, פגיעה, שסיבתה בעבירה המשמעתית המיוחסת לעובד ולמהותה, ולאו דווקא לקשר בין הפונקציות הרגילות של העובד לבין העבירה. האפקט המשמעתי שבהשעיה נובע מאופייה של העבירה ולא מביצועה במסגרת דל"ת האמות של תפקידו הרגיל של העובד". הנה כי כן, החלטת הנציב עולה לכאורה, בקנה אחד עם העקרונות שהותוו בהלכה הפסוקה.