 |
 |
| אתרי משפט |
|
פיצויים,תאונות דרכים,תאונת עבודה,,
|
|
תעבורה,הוצאה לפועל,פלילי,
מקרקעין,נדל"ן,חובות
|
|
גירושין,מזונות,צוואה,ירושות |
 |
|
|
|
|
|
פרילנסר, או "משתתף חופשי"
כפי שהפסיקה תרגמה את המונח מגרמנית, הוא מעין סטטוס ביניים בין עובד שכיר לעצמאי, כאשר לא ניתן לשייך אדם
לאחד משני הסטטוסים המוכרים בדיני עבודה. עם זאת, הפסיקה אבחנה סטטוס זה כנמצא בתחום האפור.
כדברי השופט ברק: "זהו מצב ביניים – שאינו קטגוריה לעצמה – אשר מכלל עובד יצא ולכלל קבלן עצמאי לא הגיע" בבסיסו, התקשר מונח זה לעובדים בתחום התקשורת בלבד, בשל אופיו המיוחד והזמני נעדר הקביעות (לדוגמה: עונת שידורים), בשל שעות העבודה הבלתי שגרתיות ובשל אופן התנהלות היחסים שבין העובד למעביד.
ניתן ללמוד על מהות סטטוס זה מהשוואתו מחד לקבלן עצמאי מבחינת היקף עסקו, באשר עסקו של פרילנסר, מוגבל בדרך כלל לכשרונותיו ויכולותיו האישיים, ומאידך, מהשוואתו לעובד שכיר מבחינת תלותו וכפיפותו למעביד.
הדעה הרווחת כיום בקרב השופטים היא, כפי שהיא מתבטאת בפרשת מור להלן, כי אין כל הגיון להגביל מעמד של פרילנסר לתחום התקשורת בלבד, ועל-כן יוכר הוא במקרים מתאימים, אף בתחומי תעסוקה אחרים.
דובר בחוקר פרטי שהוגדר כפרילנסר. השופט ברק סבור כי בשל קיומם של מבחנים גמישים ומקיפים דוגמת מבחן ההשתלבות והמבחן המעורב (המפעיל מבחני משנה שונים במקרים מורכבים), ניתן להגיע להגדרת סטטוס של עובד,
גם בלא להיזקק למעמד ביניים זה של פרילנסר, אך לא הציע להתעלם ממעמד זה לגמרי.
השופטים טל וגולדברג סברו בדעת הרוב, כי העסקה בתבנית של פרילנסר אינה צריכה לזכות בזכויות בתחום דיני העבודה.
שאול צדקה, עיתונאי ששהה באנגליה כמה שנים. למד שם ובזמן הלימודים שימש כתב של "הארץ". צדקא התקשר גם עם גלי צה"ל בעניין של הכנת כתבות עבור התחנה. ההסכם היה שצדקה יקבל כסף עבור כתבה בין אם שודרה אם לאו. גל"צ לא שילמו לו תנאים סוציאליים. גל"צ החליטו לוותר על שירותיו והוא הגיש תביעה להכיר בו כשכיר עם כל התנאים.
בבית הדין האזורי: על-פי המבחנים עולה שלא מדובר בעובד שכיר, ולכן נדחית התביעה מחוסר סמכות עניינית. בבית הדין הארצי: קובע שצדקא כמו שכיר, וזכאי לפיצויים ולדמי הודעה מוקדמת. דעת רוב (ארד ורבינוביץ'): בהסתמך על מבחן השתלבות, התקיימו יחסי עובד מעביד כיוון שכתב משולב במערכת העיתונאית.
במיוחד עמדו על כך שלא היה בעל עסק עצמאי. דעת אדלר: נימוק אחר (אם כי תוצאה דומה): צדקא היה פרילנסר ולא שכיר, שנתן עבודה זמנית, הגם שהוא משולב בארגון.
הוא היה מנותק וחופשי מגל"צ במסגרת מילוי תפקידו. "בשלה העת לשנות את ההלכה ולהעניק לפרילנסר זכויות והגנות של משפט העבודה אף על פי שאינו נופל בגדר סיווג של עובד".
הטעם הראשון: המבחנים של דיני עבודה אינם חד-משמעיים ובמובן זה הם בעייתיים;
הטעם השני: לרוב, העסקת עובד בדרך של פרילנסר מטרתה להתחמק מתשלום זכויות מכוח דיני העבודה. מדוע לאפשר התחמקות כזו?
הטעם השלישי: אחת התכליות המרכזיות של משפט העבודה היא להגן על הצד החלש ולמנוע את ניצולו על-מנת שהעובד ובני משפחתו יוכלו להתקיים בכבוד, מבחינת מינימום שכר ומבחינת כבוד אנושי;
טעם נוסף: קיטוב שיש בחברה – קיומם של פערים בין בעלי ההון לבין השכירים שהם חוליה חלשה יותר.
מכאן, שגם מי שאינו מוגדר כשכיר זכאי לחלק מהזכויות מכוח דיני העבודה, זכאות שתיקבע על-פי תכלית החוקים. לדוגמה: חוק פיצויי פיטורין אמור לתת הגנה לעובד ולבני משפחתו לתקופה שהעובד חסר פרנסה; הלנת שכר – מדוע לא לתת להגנה לעצמאי בגין זאת? השופטת ארד הסכימה לכך שמי שלא שכיר יקבל זכויות מכוח דיני העבודה. התביעה הסתמכה על פס"ד צדקא. בשן הפיקה לשירות התעסוקה חוברת שבועית המרכזת את מודעות הדרושים שפורסמו בעיתונים במשך 19 שנה עד שעבודתה נפסקה במשך 19 שנה. היא לא הייתה עצמאית כיוון שלא הייתה לה הכנסה נוספת,
לא היו לה עובדים. מאידך, לא היה קשר בינה לבין שירות התעסוקה.
בביה"ד האזורי היא טענה, כי היא עובדת שכירה וכי מגיעים לה פיצויי פיטורין. השופטת לויט לא הכירה בבשן כעובדת שכירה באשר לא השתלבה בארגון, אך למרות זאת נקבע, כי היא זכאית לפיצויי פיטורין מכוח פס"ד צדקא ומכוח החובה המוסרית לתמוך באנשים שהסתמכו על הגוף שהעניק להם עבודה.
|
|
|
|
|
|
|
