פרסום לשון הרע נגד עובד לאחר סיום העסקתו, מתי המעסיק יחויב לשלם פיצויים?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

לעיתים, יחסי העבודה בין העובד ובין המעסיק מסתיימים בטונים צורמים ומלווים בוויכוחים ובחילופי האשמות. בחלק מהמקרים גם לאחר סיומם של יחסי העבודה, העובד והמעסיק ממשיכים להתבטא בצורה פוגענית שיש בה כדי להוות פרסום לשון הרע.

סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה קובע סמכות ייחודית לבית הדין האזורי לעבודה לדון בתביעה שעניינה לשון הרע בין עובד ובין מעסיק, בכפוף לכך שהתביעה קשורה ליחסי העבודה שבין הצדדים. גם במצבים שבהם מדובר בתביעה בגין דברים שנאמרו לאחר סיום יחסי העבודה, הסמכות לדון בה תהיה של בית הדין האזורי לעבודה.

כדי להקנות לבית הדין האזורי לעבודה את הסמכות לדון בתביעת לשון הרע שהגיש עובד נגד המעסיק או מעסיק נגד עובד, בית הדין ייבחן האם הצדדים מקיימים או קיימו בעבר יחסי עובד - מעסיק.

מתי אמירה כלפי עובד תוכר כפרסום לשון הרע?

כדי שאמירה כלשהי תוכר כפרסום לשון הרע, יש צורך להראות ולהוכיח כי מדובר באמירות שעלולות להשפיל אדם, לבזותו ולפגוע בשמו הטוב ובכבודו. נוסף על כך יש צורך להוכיח כי הדברים נאמרו שלא בתום לב ונשמעו על ידי צדדים נוספים. יש לציין כי דברי ביקורת, קשים ככל שיהיו של מעסיק כלפי עובד אינם בגדר הוצאת דיבה או פרסום לשון הרע, כל זמן שלא פורסמו על ידי המעסיק בפני גורמים נוספים.

לשון הרע כלפי עובד לאחר סיום יחסי עבודה יכולה להתבטא בין היתר בחוות דעת שהעביר המעסיק לצד שלישי לאחר סיום העסקתו של העובד, או בפרסום של פוסט פוגעני בפייסבוק אודות העובד.

עבודתו של אדם מהווה חלק מרכזי בחייו, ולכן לעיתים עוגמת הנפש שצפויה לעובד כתוצאה מפרסום של לשון הרע על ידי מעסיקו לשעבר היא רבה יותר, לעומת זו שהייתה נגרמת לו בפרסום לשון הרע שאינו במסגרת יחסי עבודה.

נוסף על כך, פרסום לשון הרע הקשור ליחסי עבודה עלול להשפיע על אפשרויות התעסוקה והפרנסה של העובד ולפגוע במוניטין שלו ובשמו הטוב. במקרה של פרסום לשון הרע במסגרת יחסי עבודה או לאחר סיומם, העובד זכאי להגיש לבית הדין האזורי לעבודה תביעת פיצויים בגין לשון הרע נגד המעסיק.

מעסיק הפיץ הודעת טקסט פוגענית וחויב לשלם לעובד לשעבר 100 אלף שקלים

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבל תביעת לשון הרע שהגיש עובד נגד מעסיקו לאחר שפוטר מעבודתו. התביעה הוגשה בעקבות משלוח הודעות טקסט ודואר אלקטרוני שנעשו על ידי המעסיק ביחס לעובד אשר לפיהן הוא מעל בכספים במהלך עבודתו.

האיש הועסק בתפקיד מנהל מתחם של מסעדות, ולאחר שמונה חודשי עבודה הודיעו לו הבעלים כי הוא מפוטר בעקבות צמצומים בהיקף נרחב במקום העבודה. כעבור מספר ימים העובד גילה כי המעסיק הפיץ בקרב בעלי מסעדות בעיר אילת הודעת טקסט שבה הוא האשים אותו בגניבה ואף כינה אותו בשמות גנאי. נוסף על כך, המעסיק הפיץ הודעת דואר אלקטרוני בקרב עמותת המסעדות בעיר אשר גם במסגרתה הוא האשים את העובד בגניבת כספים.

המעסיק טען שההודעה חוסה תחת הגנת אמת בפרסום

המעסיק טען כי הודעת הטקסט והודעת הדואר האלקטרוני שהפיץ חוסות תחת ההגנה של אמת בפרסום, והוסיף כי היו מוטלות עליו חובות חברתיות ומוסריות לפרסם את הדברים כדי להזהיר בעלי מסעדות אחרים בעיר.

לאחר בחינת כלל ראיות והעדויות, השופט קבע כי ההודעות השפילו את העובד ופגעו בשמו הטוב. עוד נקבע כי חומרת הפרסומים שהופנו לבעלי מסעדות רבים בעיר, חורגת מעבר לסביר ומלמדת על כך שהמעסיק לא התנהל בתום לב. צוין כי המעסיק לא הוכיח את טענותיו בדבר מעילת העובד בכספים ולכן אינו יכול להיתלות בהגנת אמת בפרסום.

השופט פסק כי במסגרת יחסי עבודה, הפרסומים הפוגעניים נחשבים להפרת חובות אמון הדדיות של צדדים שהם שותפים לעבודה לצד היותם אסורים לפי חוק.

הפצת ההודעה גרמה להלבנת פניו של העובד ופגעה באפשרותו להתפרנס

לפי קביעת השופט, הפרסומים גרמו להלבנת פניו של העובד ברבים ולביושו והם בעלי חומרה יתרה. זאת, בשל העובדה שההודעות נועדו לפגוע באפשרות של העובד להמשיך לעסוק בתחום המסעדנות בעיר אילת שבה אפשרויות התעסוקה ממילא מוגבלות ומצומצמות.

בסופו של דבר, השופט קבע כי המעסיק ישלם לעובד פיצויים בסך של 100 אלף שקלים בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 שקלים.

סע"ש 52891-11-14