מאבטח שעבד בשירות המדינה הגיש תביעה בגין הפרשי שכר

דרגו את המאמר

התקבלו 3 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

התובע, עבד במשך תשע שנים כמאבטח בחברת שמירה, במתקנים ששייכים למדינה. לאחר הפסקת יחסי העבודה, הוא עתר לתשלום הפרשי שכר לאור הסכם שנחתם בין החברה למדינה, ודרש תשלום בגין שעות נוספות, הפרשות לקרן פנסיה, דמי חגים, וזכויות סוציאליות נוספות. בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע נדרש להכריע בעניין.

בחודש פברואר 2003 החל לעבוד התובע בחברת שמירה, אשר התקשרה בין השנים 2004 עד 2007 בחוזה עבודה עם משטרת ישראל, ועל הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה. התובע טען כי כתנאי לזכייתה של החברה במכרז היא התחייבה לשלם לו ולכלל המאבטחים סך של 21 שקלים לשעה, אולם בפועל שולם לו שכר בגובה של 18 שקלים, אשר בהמשך עלה ל- 19.28 שקלים לשעה.

מנגד טענה המעסיקה כי חלה התיישנות על התביעה בנוגע לתקופה שלפני שנת 2006, וכי אין לראות בהתחייבות שבמכרזים מול המשטרה, התחייבות לשכר יסוד בגובה 21 שקלים, ואף החל משנת 2007, קיבל התובע שכר בגובה 24 שקלים ברוטו לשעה.

התובע לא ידע כי החברה התחייבה לשלם שכר השונה מהשכר ששולם לו

לאחר שמיעת טענות הצדדים, דחה בית הדין את טענת הנתבעת לגבי ההתיישנות בנוגע לרכיב הפרשי השכר, מאחר שהתובע לא היה צד להסכמים שנחתמו בין חברת השמירה לבין המשטרה והוא לא יכול היה לדעת כי היא התחייבה לשכר השונה מהשכר ששולם לו ולכן עילת התביעה נתגלתה עם גילוי ההסכמים.

בית הדין קבע כי התובע זכאי לשכר אשר המעסיקה התחייבה לשלם במסגרת המכרז, וקמה לו זכות לדרוש את קיום החיוב. יחד עם זאת מתלושי השכר החל משנת 2007, עלה כי שולם לתובע סך של 24 שקלים לשעה כשכר יסוד, בהלימה עם המכרז, לכן נקבע כי הוא אינו זכאי לשכר יסוד בגובה 21 שקלים לשעה, לפיכך התביעה להפרשי שעות נוספות גלובאליות והפרשי שעות שבת נדחתה.

התובע טען כי הוא זכאי לדמי חגים, גם אם החג חל ביום שבת

בנוסף התובע טען כי על פי צו ההרחבה הוא זכאי לעשרה ימי חג מידי שנה, גם אם הם חלו בשבת וגם אם הוא לא עבד יום לפני או יום אחרי החג, עוד טען כי גם אם עבד ביום חג זה לא היה מתוך בחירה אישית ועל כן הוא זכאי לדמי חגים.

המעסיקה טענה כי בימי החג שבהם עבד התובע הוא קיבל תמורה בשיעור של 150% משכרו הרגיל, ואף התובע הוא זה שהגיש את המשמרות שבהן היה מעוניין לעבוד, ובפועל בחר לעבוד בימי חג, כדי לקבל שכר גבוה יותר. ובמקרים שבהם הוא היה רוצה חופש או לא יכול היה לעבוד, היה עליו להודיע על כך והוא לא היה משובץ לעבודה.

חרף העובדה כי התביעה בגין הפרשי שכר נדחתה, נקבע כי על פי תלושי השכר, התובע זכאי להפרשים בגין דמי חגים בסך כולל של 10,000 שקלים. בנוסף הוא זכאי להפרשות לפנסיה, תוספת ותק ודמי נסיעות, כך שסך הכל חויבה המעסיקה לשלם לתובע סך של 34,600 שקלים, ובנסיבות אלו נקבע שכל צד יישא בהוצאותיו.

סע"ש 1830-01-12