בית הדין לעבודה: מהן סמכויותיו לפי החוק?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

בתי הדין לעבודה הוקמו לאחר שחוקק חוק בית הדין לעבודה בשנת 1969. בתי משפט אלו נוסדו כדי לשמש ערכאות ייחודיות שבפניהן יתנהלו תביעות בתחום דיני העבודה. התביעות שמתבררות בפני בתי הדין לעבודה עוסקות ביחסי עבודה ובסוגיות שמתעוררות בין עובדים לבין מעסיקים.

סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה מגדיר את העניינים שבהם נתונה לבתי הדין האזוריים לעבודה סמכות ייחודית. המשמעות היא שלבתי משפט אחרים אין סמכות לדון בעניינים אלה כפי שהוגדר בחוק. העיקרון שעומד מאחורי הקמת בתי הדין לעבודה הוא להעניק להם סמכות מוגדרת לדון בעניינים מסוימים שבתחום התמחותם, תוך מתן סמכות לבתי המשפט האזרחיים לדון בכל העניינים האחרים שלא הוגדרו במפורש בחוק.

בית הדין לעבודה מוסמך לדון בתביעות שבין עובד לבין מעסיק הנוגעות ליחסי עבודה

בהתאם לחוק בית הדין לעבודה, בית דין אזורי לעבודה יהיה מוסמך לעסוק בתביעות שבין עובדים למעסיקים ולהכריע בשאלות הנוגעות לקיומם של יחסי עובד-מעסיק. בית הדין מוסמך גם לפסוק בתביעות שעוסקות במשא ומתן לקראת כריתת חוזה, אשר נערך כדי ליצור יחסי עבודה ובתביעות הנוגעות לקבלת אדם לעבודה או לאי קבלתו.

כדי שעניין מסוים יהיה בסמכותו של בית הדין לעבודה עליו לעמוד בשני תנאים מצטברים. תנאי אחד הוא שהצדדים הם עובד ומעסיק או שיכולים להיות כאלה במקרים שבהם עדיין לא נקשרו יחסי עבודה בין הצדדים. כמו כן מוסמך בית הדין לעבודה לדון במקרים של מחלוקת על עצם קיומם של יחסי עובד-מעסיק.

תנאי נוסף הוא שעילת התביעה חייבת להיות מתחום דיני העבודה וקשורה באופן ישיר ליחסי העבודה שבין הצדדים. לפיכך, אם עובד מגיש תביעה כנגד מעסיקו בנושא שאינו קשור ליחסי העבודה ביניהם, התביעה לא תוכל להתברר בפני בית הדין לעבודה עקב היעדר סמכות.

חוק בית הדין לעבודה קובע מפורשות כי בית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בתביעות נזיקין גם כאשר הן קשורות ליחסי עבודה. על כן, תביעות נזיקין עד לסכום של 2.5 מיליון שקלים יתבררו בפני בית משפט השלום, ואילו תביעות בסכום שעולה על 2.5 מיליון שקלים יתבררו בפני בית המשפט המחוזי.

בית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בתביעה מאחר שלא התקיימו יחסי עובד – מעסיק

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דן בעניינו של גבר שטען כי היה נחשב לעובד של חברת יהלומים ולכן דרש ממנה תשלומי שכר עבודה, פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה וזכויות סוציאליות נוספות בסך כולל של כ-685 אלף שקלים.

לאחר ששקלה את כלל חומר הראיות שהוצג בפניה, השופטת הבכירה קבעה כי האיש לא הצליח להוכיח שהתקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין החברה. לפיכך הוחלט כי לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בתביעה לפי החוק ותביעתו של האיש נדחתה.

הגבר טען כי לא קיבל זכויות שהגיעו לו מתוקף היותו עובד של החברה

הגבר טען כי הוא הועסק במשך ארבע שנים כאיש מכירות על ידי החברה שעסקה בסחר ביהלומים. לגרסתו במהלך עבודתו בארצות הברית, הוא חש ברע והתעלף ותוך כדי פינויו הרפואי נגנב ממנו תיק שהכיל יהלומים.

עוד טען האיש כי כעבור יומיים הוא שב לישראל ועבודתו הופסקה באוגוסט 2012 לאחר שנחקר על ידי החברה. הוא הוסיף כי אף על פי שעבודתו הופסקה בחודש אוגוסט, הוא קיבל מכתב פיטורים מהחברה רק ארבעה חודשים לאחר מכן. לדברי האיש הוא לא קיבל שכר עבור כל התקופה שבין מועד הפסקת עבודתו לבין קבלת מכתב הפיטורים. כמו כן דרש תשלום עבור פיצויי פיטורים, הפרשות לקרן פנסיה וזכויות סוציאליות נוספות.

החברה טענה כי האיש היה שותף עסקי שלה ולא הועסק כעובד

החברה טענה מנגד כי האיש היה שותף שלה במכירת יהלומים בארצות הברית, והתחלק עימה בהוצאות רכישת היהלומים וברווחים שהתקבלו ממכירתם. לפי גרסת החברה, כאשר היו הפסדים הצדדים התחלקו בהם באופן שווה, ולכן לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק ביניהם בשום שלב של ההתקשרות.

לאחר בחינת כלל הראיות בתיק, השופטת קבעה כי ההתקשרות בין הצדדים לא עונה על ההגדרה "שותפות", מאחר שלא ניהלו את העסק במשותף כדי להפיק רווחים. עוד צוין כי האיש נהג למכור יהלומים שנקנו על ידי החברה ולכן הוחלט שהתקיימו ביניהם יחסי שיתוף מוגבלים אך ורק בנוגע ליהלומים מסוימים.

הגבר תפקד כסוכן עצמאי ולא כעובד שכיר

השופטת בחנה את מאפייני ההתקשרות בין הצדדים כדי להכריע האם התקיימו יחסי עובד-מעסיק ביניהם. הוחלט כי בהתקשרות בין הצדדים התקיימו סממנים של פעילות כסוכן עצמאי ולא כעובד שכיר. עוד צוין כי האיש הגיע למשרדי החברה לפי שיקול דעתו מבלי שהיה עליו כל פיקוח מצד החברה, ומבלי שניתנו לו הוראות על ידי החברה.

בסופו של דבר הוחלט כי לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים ולכן לא התקיימו ביניהם יחסי עבודה. לפיכך, השופטת החליטה כי לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בתביעה לפי החוק ודחתה את התביעה. התובע חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך הדין של החברה בסך של 15 אלף שקלים.

סעש (ת"א) 41936-10-15