הטרדה מינית של עובדים על ידי שותף עסקי של המעביד, כיצד ניתן לקבל פיצויים?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

הטרדה מינית בעבודה היא התייחסות לגבר או לאישה כאל אובייקט מיני במצב שבו הוא או היא אינם מעוניינים בכך. בכוחה של התייחסות כזו להשפיל את הקורבן ולפגוע בזכותו/ה לקבל הזדמנות שווה להשתלבות בשוק העבודה.

החוק למניעת הטרדה מינית קובע באופן מפורש כי סחיטה באיומים או מעשים מגונים, אמירות, הצעות והתנהגות הנושאים אופי מיני ונעשים במהלך העבודה תוך ניצול מרות, הם בגדר הטרדה מינית.

באילו נסיבות מעשים במקום העבודה ייחשבו להטרדה מינית?

המעשים ייחשבו כהטרדה מינית גם אם המוטרדת או המוטרד לא דחו את ההצעות באופן מפורש. מכיוון שביחסי מרות קיים קושי מובנה בהבעת התנגדות הנובע ממהות היחסים, אין צורך שהעובדים יביעו התנגדות למעשים כדי שאלו ייחשבו להטרדה מינית.

לפי החוק, המעסיק מחויב לנקוט באמצעים סבירים במטרה למנוע הטרדה מינית במסגרת העבודה ולטפל בכל מקרה שמובא לידיעתו. לשם כך המעסיק להסדיר פלטפורמה שבאמצעותה עובדים יוכלו להגיש תלונה בעקבות הטרדה מינית ולבירורה.

נוסף על כך, המעסיק מחויב לטפל באופן יעיל במקרה של הטרדה מינית שידע עליו, וכן לעשות כל שביכולתו לצורך מניעת הישנות המעשים ותיקון הפגיעה שנגרמה למתלונן/ת בשל ההטרדה.

המעסיק חשוף לתביעה אזרחית ולתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק לנפגעים מההטרדה

מעסיק שלא ימלא אחר דרישות החוק בכל הקשור לנקיטת פעולות למניעת הטרדה מינית, עלול למצוא עצמו חשוף לתביעה אזרחית ולתשלום פיצויים לנפגע מההטרדה במקום העבודה, אף ללא צורך בהוכחת נזק.

עם זאת, החוק למניעת הטרדה מינית אינו מתייחס למצב שבו עובד הוטרד על ידי שותף עסקי של המעסיק. האם המעסיק מחויב לפעול כנגד התופעה גם במקרה כזה, למרות העובדה שהמטריד לא מוגדר כעובד שלו, והאם ניתן לחייבו לשלם פיצויים לנפגעת מההטרדה במקרה שלא עשה זאת?

לפי פסיקת בית המשפט, המעסיק נדרש לנקוט באמצעי מניעה יעילים עבור עובדיו כדי למנוע מצבים שבהם הם יועמדו בסיכון ליפול קורבנות להטרדה מינית. מעסיק שלא עשה זאת מחויב לשלם פיצויים לעובד/ת שנפגע מההתנהלות הפוגענית כלפיו, גם כאשר המטריד אינו נחשב לעובד שלו והוא בגדר שותף עסקי.

מעסיק חויב לפצות עובדת שהוטרדה על ידי שותף עסקי שלו במהלך נסיעת עסקים

בית הדין הארצי לעבודה עסק לאחרונה במקרה שבו עובדת שנסעה עם מעסיקה לחו"ל במסגרת העבודה נפלה קורבן להטרדה מינית מצד שותפו העסקי. העובדת הגישה ערעור לבית הדין הארצי לאחר שבית הדין האזורי לעבודה פסק לה פיצוי בסך של 65 אלף שקלים, כולל פיצוי עקב טיפול לקוי של המעסיק בתלונתה וכן פיצוי ללא הוכחת נזק מכוח החוק למניעת הטרדה מינית.

העובדת טענה כי הפיצוי שנפסק לטובתה היה נמוך מידי לנוכח חומרת ההטרדות המיניות שעברה במהלך הנסיעה לחו"ל מטעם העבודה. היא סיפרה כי במהלך השהייה בחו"ל השותף העסקי שלח את ידיו לעברה וניסה לנשק אותה בכפייה בניגוד לרצונה, וכשדיווחה על כך למנכ"ל החברה ששהה עימה בחו"ל הוא התייחס בביטול לפנייתה.

נוסף על כך, העובדת טענה כי לאחר הנסיעה לחו"ל מנכ"ל החברה החל להתנכל לה ולצמצם את סמכויותיה בעבודה, מה שבסופו של דבר הביא לפיטוריה. העובדת הוסיפה כי מנכ"ל החברה אמר לה שהשותף העסקי נוהג לנצל מינית את העובדות שלו וכי הדבר מקובל בארצו.

מנגד, החברה טענה כי השותף העסקי אינו נחשב לעובד שלה, ולכן היא לא נושאת באחריות למעשיו. עוד נטען כי לא הייתה אפשרות פרקטית למנוע מהעובדת לשהות בקרבתו של האיש במהלך הנסיעה, מכיוון שרוב הפגישות העסקיות התקיימו בנוכחותו.

החברה הייתה מחויבת להגן על העובדת באופן מוגבר

השופטים שדנו במקרה קבעו כי במסגרת הנסיעות לחו"ל מטעם החברה, היא הייתה מחויבת להגן על העובדת באופן מוגבר לנוכח הימצאה במדינה זרה. הובהר כי החברה הייתה צריכה להציב גבול ממשי בין ההתנהלות העסקית ובין ההתנהלות הפרטית בזמן הפנוי.

עוד נקבע כי במהלך הנסיעה עמדו בפני המנכ"ל סימני אזהרה רבים שהיה בכוחם להבהיר לו כי השותף העסקי עלול לפגוע בעובדת. לפיכך נפסק כי החברה אחראית באופן מלא למעשיו של השותף העסקי כלפי העובדת.

בסופו של דבר, השופטים חייבו את החברה לשלם לעובדת פיצויים בסך מצטבר של 235 אלף שקלים עבור ההטרדה המינית שעברה, הטיפול הלקוי בתלונה שלה, ההתנכלות שחוותה בעבודה וכן עבור הוצאות משפט.

ע"ע 64261-10-18