פיטורים בשל השתייכות לארגון עובדים, מה קובע החוק?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

מעמדה של זכות ההתארגנות הושווה בפסיקה למעמדן של זכויות היסוד החוקתיות. חופש ההתארגנות מעניק לעובד את הזכות להחליט האם ברצונו להקים ארגון עובדים עם אחרים, להצטרף לארגון קיים או להחליט שאינו מעוניין להצטרף אליו כלל.

הזכות לחברות או לפעילות בארגון עובדים מעוגנת בחוק הסכמים קיבוציים, ונקבע בו כי כל עובד זכאי לפעול למען התארגנות עובדים, להיות חבר בארגון ולפעול במסגרתו.

נוסף על כך, החוק מעניק לעובד הגנה מפני פיטורים או פגיעה בתנאי ההעסקה שלו בשל פעילות בארגון עובדים או חברות בו. החוק תקף לגבי כלל העובדים במשק, למעט כאלו שנאסר עליהם להתארגן על פי חוק כמו שוטרים וחיילים.

במקרה שבו עובד פוטר מטעמים ענייניים ולא מטעמי השתייכות לוועד עובדים, לא תהיה לו חסינות מפני הפיטורים, ככל שהמעסיק יוכיח כי הם אינם קשורים לפעילותו בארגון העובדים. די בכך כי קיים חשד שהפיטורים אינם ענייניים כדי להעביר את נטל ההוכחה למעסיק, והוא יצטרך להוכיח כי פיטר את העובד בהתאם לחוק ומשיקולים ענייניים.

הדברים נכונים גם במקרה שהפיטורים נעשו עקב פעילות מקדימה של העובד לפני ההתארגנות, במצב שבו עדיין לא קיים ארגון עובדים באופן רשמי.

מעסיק שפגע בעובד עקב פעילותו בארגון העובדים צפוי לעונש פלילי, והעובד יהיה זכאי לפיצויים מבלי שיצטרך להוכיח כי נגרם לו נזק. עוד נקבע בפסיקה כי במקרים שבהם עובד פוטר תוך פגיעה בזכות ההתארגנות שלו יש להורות על ביטול הפיטורים בפועל, ואין להסתפק אך ורק בתשלום פיצויים.

פיטורי העובד נחשבים לפגיעה בזכות ההתארגנות

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דן בסוגיית כשרות הפיטורים של עורך ספורט בחברת תקשורת ששימש גם בתפקיד יושב ראש ועד העובדים. השופט קבע כי ההחלטה לפטר את העורך מבוטלת כיוון שנבעה בחלקה משיקולים פסולים שקשורים לפעילותו המשמעותית בהתארגנות העובדים בחברה. נוסף על כך, החברה חויבה לשלם לנציגות העובדים פיצויים בסך 25 אלף שקלים על ניסיון הפגיעה בהתארגנות העובדים.

בעקבות כוונתה של חברת התקשורת לבצע פיטורים עקב צמצומים בחברה, היא העבירה לנציגות העובדים מכתב שבו דיווחה כי ברצונה לפטר את יושב ראש הוועד. לפי גרסת העובד, הניסיון לפטרו נעשה אך ורק בגלל תפקידו בוועד. לדבריו, במשך כל שנות עבודתו בחברה לא הועלו נגדו טענות כלשהן ביחס לתפקודו.

הטענות כלפי העורך החלו עם פעילותו בוועד העובדים

העורך טען כי הוא הצטרף להתארגנות העובדים כבר בתחילתה והיה פעיל מרכזי בוועד העובדים. לדבריו ההאשמות בדבר כשלים בתפקודו הועלו כלפיו לראשונה רק אחרי שהתחיל להניע את פעילות ארגון העובדים בחברה.

חברת התקשורת טענה בין היתר כי העובד נבחר כמועמד לפיטורים במסגרת הליכי צמצום בחברה ועקב ליקויים חמורים בתפקודו שכללו חוסר מקצועיות, אי קיום הוראות והיעדרות מהעבודה. עוד נטען כי הוא הביע זלזול בעבודתו ובממונים עליו. לפי גרסת המעסיקה, פעילותו למען ההתארגנות לא הקנתה לו חסינות מפני פיטורים ולכן אין סיבה למנוע אותם.

המעסיקה לא הוכיחה התנהלות בעייתית מצד העובד

השופט ציין כי טענת החברה ביחס להיעדרות של העובד מהעבודה הייתה בעייתית וכללה סתירה פנימית כיוון שהיעדרותו מהעבודה הייתה מסוכמת מראש. הוחלט כי החברה לא הוכיחה כי יושב ראש הוועד ביצע טעויות קריטיות בעבודה, ולא נתנה אפילו דוגמא אחת להתנהלות פסולה שלו כלפי מנהליו.

בהמשך השופט מתח ביקורת על המעסיקה שלא תיעדה בתיקו האישי של העובד את מחדליו ואת הליקויים בתפקודו, ולכן לא הצליחה להוכיח כי הסיבות לפיטוריו הן לגיטימיות. לפיכך נקבע כי הסיבות שהעלתה החברה לפיטורי העובד הן פיקטיביות ואינן נכונות.

כמו כן צוין כי ההחלטה לפטר את יושב ראש הוועד עלולה לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בארגון העובדים, אשר נמצא בשלב של ניהול משא ומתן עם המעסיק לקראת חתימה על הסכם קיבוצי.

הודגש כי במקרה זה חלק נכבד מהשיקולים שהובילו להחלטה על הפיטורים קשורים ישירות לכך שהעובד משמש כיושב ראש ועד העובדים. בסופו של דבר נקבע כי המעסיקה לא הוכיחה שההחלטה על פיטורי העורך אינה קשורה לפעילותו בוועד, ולכן הוחלט לבטל את הפיטורים.

נוסף על כך, השופט חייב את חברת התקשורת לשלם לנציגות העובדים פיצויים בסך 25 אלף שקלים בשל הניסיון לפגוע בהתארגנות העובדים באמצעות פיטורי יושב ראש הוועד.

ס"ק 53739-11-18