הפרת הסכם קיבוצי קבלת פיצויים, מתי ניתן לתבוע?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

עובד שנמנעה ממנו זכות שמגיעה לו על פי הסכם קיבוצי, יכול להגיש תביעה בגין הפרת ההסכם, לקבל את הזכות שנלקחה ממנו ואף לזכות בפיצויים.

הסכם קיבוצי הוא הסכם שמטרתו להסדיר את תנאי העבודה בין מעסיק או ארגון מעסיקים לבין ארגון עובדים. הסכם קיבוצי ייחתם לאחר ניהול משא ומתן מאורגן בין נציגי הצדדים, ולאחר גיבוש הסכמות על חובותיהם וזכויותיהם של המעסיקים והעובדים במסגרת יחסי העבודה ביניהם. הסכם קיבוצי מחייב את כל המעסיקים שחתמו עליו ואת העובדים שעובדים אצלם, גם אם אינם שייכים לארגון העובדים.

במקרה שבו המעסיק מפר את ההסכם, ומונע מעובד זכות המגיעה לו מתוקף ההסכם הקיבוצי, העובד יכול לתבוע את קבלת הזכות שנלקחה ממנו, ולקבלה אם יוכח שההסכם אכן הופר. נוסף על כך, ניתן יהיה לתבוע פיצויים, אם בהסכם הקיבוצי נקבע מנגנון מתן פיצויים לעובדים במקרה של הפרת ההסכם.

המעסיקה לא אישרה חופשת השתלמות, העובד תבע

רופא פסיכיאטר תבע את משרד הבריאות ומדינת ישראל בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בגין סירוב המעסיקה לבקשתו לצאת לחופשת השתלמות, וזאת בניגוד להסכם הקיבוצי המחייב אותה ומתוך שיקולים זרים והתנכלות לתובע. התובע ביקש שיפסקו לו תשלום פיצויים בגין הפרת החוזה הקיבוצי וכן בגין עוגמת נפש, אשר נגרמה לו משום שבקשתו סורבה.

על פי העובדות, הרופא עבד במשרד הבריאות משנת 1990 והפך כעבור זמן מה למנהל המחלקה הפסיכיאטרית בשירות בריאות הנפש של משרד הבריאות. בהסכם קיבוצי שנחתם בין הנתבעת לארגון רופאי המדינה וההסתדרות הרפואית בישראל, נקבעה זכות לרופא בדרגת מנהל לקבל תקופת השתלמות בשכר 130 ימי עבודה, בסוף כל שש שנות עבודה. כאשר התובע ביקש לממש זכות זו, בקשתו סורבה בנימוקים שונים וביניהם הטענה שאין קשר בין עיסוק הרופא להשתלמות אליה הוא מעוניין לצאת, וכן טענה לכך שיש עומס רב בעבודה.

העובד טען לפגמים בקבלת ההחלטה, המעסיקה דחתה טענותיו

לטענת התובע, ההחלטה לסרב לבקשתו להשתלמות נוגדת את הוראות ההסכם הקיבוצי, שכן אין בהסכם דרישה לכך שתהיה זיקה בין תחום עיסוקו של הרופא המנהל לבין נושא ההשתלמות שאליה הוא מעוניין ללכת. התובע טען שבחקירת רופאה נוספת, הוכח שישנם מקרים שבהם וועדת ההשתלמות איננה מתעקשת על קיום זיקה ברורה בין תחום ההשתלמות לבין תפקידו של הרופא המנהל.

נוסף על כך, התובע טען שהיו פגמים בהליכי הטיפול בבקשתו, ולטענתו קיים חשש ממשי שבקשתו נדחתה מסיבות לא ענייניות שמצדיקות מתן פיצוי, בין השאר משום רצונו של התובע לצאת לגמלאות. נטען שהטיעונים של הוועדה לכך שיש עומס ושאין לו מחליף הם שיקולים פסולים אף הם, שכן הסכמת הצדדים בהסכם הקיבוצי הייתה שהמעסיקה תפעל כדי להבטיח את רצף הפעילות כדי לתת לעובד את האפשרות לממש את היציאה לחופשת השתלמות.

התובע טען שישנם בנוסף פגמים פרוצדורליים בהחלטה לדחות את בקשתו, כמו למשל אי רישום פרוטוקול של ועדת ההשתלמויות הראשונה, עירוב גורמים שאינם מוסמכים בהליך קבלת ההחלטה בנוגע לבקשת התובע להשתלמות, אי כיתוב של נציג ארגון רופאי המדינה להתכתבות בין הגורמים במשרד הבריאות בנוגע לבקשת התובע ועוד.

הנתבעת מצידה דחתה את כל טענותיו של התובע, וטענה שבקשת הרופא נדחתה כדין ומטעמים ענייניים בלבד, רק משום שהתובע לא ביסס את בקשתו להשתלמות כפי שצריך, ולמרות שידע שעליו להגיש הצעת מחקר לשם אישור הבקשה. התובע לא פירט את המתודולוגיה של המחקר ולא הסביר את התועלת שתצמח מההשתלמות לשם תפקודו המקצועי.

הנתבעת טענה בנוסף שמטרת ההשתלמות במהותה היא תרומה לתפקודו המקצועי של הרופא המנהל, וכי ההסכם איננו שולל מהמעסיק את שיקול דעתו בהגבלת מימוש הזכות לחופשת השתלמות בשל היעדר זיקה מספקת בין תפקיד הרופא המנהל לבין נושא ההשתלמות.

עוד נטען שהתובע לא הביא וארגון העובדים לא הביאו עדים שיתמכו בטענותיהם הנוגעות לפגמים בהליכי קבלת ההחלטה, וכי לא הוכח כל פגם בהתנהלות ההליכים הפנימיים שהתנהלו בקשר לבקשת התובע.

בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק פיצויים לתובע

בית המשפט בחן את טענות הצדדים וקבע שבהסכם הקיבוצי לא נכתבו קריטריונים שלפיהם מאשרים את חופשת ההשתלמות למנהל ולכן יש לבחון את קבלת ההחלטה לפי האופן שבו מתקבלות ההחלטות בוועדה בדרך כלל. מהעדויות שניתנו בעניין עולה, שאושרו אף בקשות של רופאים לצאת להשתלמויות ללא זיקה לתפקידם, ולכן השופט פסק שהוועדה החמירה עם הרופא ללא סיבה מספקת.

נוסף על כך, במכתב ששלחה אחת הרופאות בוועדה, נכתב שעיתוי ההשתלמות תמוה משום שהרופא הצהיר על כוונתו לצאת לגמלאות בקרוב בפני מספר עובדים באגף. לכן בית הדין קבע ששיקול זה, המופיע במכתבה של הרופאה, מכתים את החלטת הוועדה בשיקול זר.

בית הדין קבע שהתובע זכאי לפיצוי בגין חודשי ההשתלמות שנמנעו ממנו, ופסק לו פיצויים בסך של 33,500 שקלים. בנוסף, נפסקו לו עוד 30,000 שקלים בגין עוגמת נפש שנגרמה לו בשל הכתמת עניינו בשיקול פסול, וכן שכר טרחה לעורך דין בסך של 10,000 שקלים.

ס"ע 45005-05-16