האם המזכירה פוטרה מהתיאטרון בשל הריונה?

דרגו את המאמר

בית דין האזורי בתל אביב יפו דן בשאלת נסיבות פיטוריה של מזכירה בתיאטרון לאחר ששה חודשי עבודה בלבד.

התובעת עבדה בתיאטרון בתפקיד מנהלי כששה חודשים לדבריה, פוטרה שלא כדין. לטענתה מנהל התיאטרון הודיע לה על פיטוריה, בפתאומיות, ללא כל התראה מוקדמת, ומבלי שנתן הסבר מפורט לפיטורין. הנתבעת השיבה למנהל כי היא בהריון, והוא לא יכול לפטרה על פי חוק. המנהל אמר שהוא יבדוק את העניין עם הממונים עליו, ומסר לה בסוף אותו יום מכתב פיטורין. התובעת עתרה לפיצויים בשיעור 150% משכרה למשך תשעה חודשי עבודה.

עוד תבעה פיצויי פיטורין, פדיון ימי חופשה ותשלום עבור הפרשות לפנסיה ובנוסף, פיצוי בגין פגיעה בהכנסה מדמי אבטלה, פגיעה בקבלת דמי לידה, פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ופיצוי בגין נזקים לא ממוניים.

התובעת פוטרה עקב קיצוצים בתקציב התיאטרון ותפקוד לקוי בעבודה

הנתבע טען כי הודעתה של התובעת בנוגע להריון הפתיעה אותו, ולאחר שקיבל ייעוץ משפטי, הוא מסר לה את מכתב הפיטורין והוסיף גם מכתב המלצה על מנת לסייע לה למצוא עבודה חדשה במהרה. הנתבע הוסיף כי ההחלטה על פיטוריה של התובעת, נבעו מתכנית התייעלות בעקבות קיצוץ בתמיכה הממשלתית בתיאטרון, לפיכך הורה הועד המנהל לבטל את תפקידה המנהלי של התובעת, מאחר והיא היתה מבין העובדים האחרונים שהצטרפו לצוות התיאטרון.

האם התובעת פוטרה מחמת הריונה?

שאלת נסיבות פיטוריה של התובעת שנויה במחלוקת בין הצדדים. התובעת טענה כי למנהל התיאטרון נודע על הריונה ממקורות אחרים והיא פוטרה מחמת הריונה. מנגד טען הנתבע כי היא פוטרה מטעמים עניינים וביטול תפקידה נעשה עקב קיצוצים בתקציב.

הנתבע העיד כי התובעת הועסקה בתיאטרון בתפקיד מזכירה עם פן שיווקי, וכאשר הובהר לה כי מצופה ממנה לבצע עבודה משרדית מול המשווקים, היא הביעה את הסכמתה והחלה את עבודתה בתיאטרון. אך לדבריו, ככל שחלף הזמן, היא אינה עמדה בציפיות ואינה בצעה דברים בהתאם להנחיותיו, ואף הדבר הגיע לשיא בתפקודה הלקוי, במהלך ההכנות לפסטיבל האחרון והיה "הקש ששבר את גב הגמל". במקביל הנהלת התיאטרון דרשה לקצץ בעלויות כוח האדם כחלק מהליך צמצומים ומאחר שהעובדת לא עמדה בציפיות והגיעה אחרונה הוחלט לפטרה.

מתמלילי השיחות שצורפו לתביעה, עלה כי המנהל הסביר לתובעת את הסיבה לפיטוריה ואי התאמתה לתפקיד והדגיש את חוסר שביעות הרצון מהעבודה השיווקית שלא בוצעה כנדרש.

התובעת טענה כי הקיצוצים בתקציב הסתכמו בכשלושה אחוזים בלבד

התובעת הודתה כי בפסטיבל האחרון אכן היה אי סדר, אך תלתה את האשמה בקניינים ובמשווקים. עוד טענה כי שיעור הקיצוץ בפועל הסתכם ב 3% בלבד, ועובדות אחרות הועסקו תחתיה, אך הנתבע הכחיש טענה זו והסביר כי הגיעה עובדת זמנית לתקופה מוגבלת שעסקה בתחום השיווק בלבד. בית הדין השתכנע כי דבריו אמינים וקיבל את גרסתו.

בית דין האזורי בתל אביב יפו השתכנע כי פיטורי התובעת היו מטעמים ענייניים ולא מחמת הריון או הורות וכן, ההחלטה על פיטוריה התקבלה לפני שהתובעת הודיעה למנהל על הריונה ונעשתה בלי כל קשר להודעה זו. עם זאת מצא בית הדין כי נפל פגם באופן הפיטורין, מאחר ולתובעת לא ניתנה ההזדמנות להביע את עמדתה.
בית הדין דחה את התביעה על כל חלקיה ומאחר שלא חלפו ששה חודשים מיום שהחלה לעבוד בתיאטרון, היא אינה זכאית לפיצויים.