מתקין הדיבוריות טען שפוטר מתפקידו, בעוד שהחברה הסלולרית טענה כי התפטר, מה קבע בית הדין?

דרגו את המאמר

התובע עתר לבית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו, בעקבות פיטוריו מעבודתו בחברה סלולרית. בבקשה לתשלום פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורין שלא כדין וכן, עבור זכויות סוציאליות נוספות.

מנגד טענה החברה כי התובע התפטר מיוזמתו והוא אינו זכאי לקבל פיצויים. בית הדין עסק בשאלת הנסיבות לסיום העסקתו של התובע.

בתום חופשת המחלה גילה התובע כי עובד חדש תפס את מקומו

התובע הועסק בחברה המשווקת מוצרים סלולריים, בתפקיד מתקין דיבוריות. לאחר כארבע שנים רצופות של עבודה קשה, התובע נפגע בתאונת עבודה ובעקבותיה יצא לחופשת מחלה בת חודשיים וחצי.

בתום חופשת המחלה, שב התובע לעבודה ולדבריו, הוא שוחח עם מעסיקו, ובמהלך השיחה התברר לו כי בזמן ששהה בבית, הגיע עובד חדש, שמחליף אותו בתפקידו. לתובע נאמר כי הוא יסיים את עבודתו וייפרד מהחברה ואף צוין בפניו שזכויותיו ישולמו לו כחוק.

התובע אינו כשיר לעבודה מאומצת וסרב לקבל הצעה חלופית

לטענת הנתבעים, התובע נשאל במהלך אותה השיחה אם הוא כשיר לשוב לעבודה מאומצת ומסודרת כמתקין דיבוריות, אך הוא השיב למעסיקיו, שאינו בטוח אם יוכל לעמוד בעומס הכבד כבעבר, עקב הכאבים מהם סבל.

לתובע הוצעה עבודה חלופית במשרד, במקום אשת המעסיק שעמדה לצאת לחופשת מחלה, אך הוא סרב להצעה. עקב כך המעסיקים הודיעו לו כי במידה ויחליט לפרוש מהחברה, הם יוכלו לבדוק את האפשרות לשחרר את הכספים שהצטברו בביטוח המנהלים בסך של 11,500 שקלים.

הצדדים לא הסכימו לגבי התנאים לסיום יחסי העבודה

לאחר מספר שיחות בנוגע לסיום יחסי העבודה, הגיע לידי התובע הצעה נוספת לשוב לתפקידו הקודם ואף היא נדחתה על ידו, לפיכך נשלח אל התובע מכתב בו צוין כי עליו לשוב לעבודתו באופן מידי, בעקבות אי הסכמה לגבי פרישתו מהעבודה.

למחרת שלח התובע מכתב ובו דרש שהחברה תשלם את זכויותיו בשל ההחלטה לפטרו מהעבודה, בתגובה קיבל התובע שני מכתבים הדורשים ממנו להתייצב לעבודה, ואם לא יעשה כך, אי הגעתו תחשב להתפטרות.

לטענת התובע, המעסיקים לא היו מרוצים מתפקודו של העובד החדש, לכן החלו במסכת טרטור, במטרה להשיבו לעבודה, בכדי להימנע מתשלום הפיצויים. התובע העיד כי כאשר שב לעבודה לאחר החופשה, לא היה תפקיד שאותו הוא יכול היה למלא ואף נפגע ממעסיקיו ששכרו עובד חדש במקומו.

מועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים שנוי גם הוא במחלוקת, בעוד שהתובע טוען כי הוא פוטר ביוני 2010, טוענים הנתבעים כי במאי 2010, בעת ששהה בחופשת המחלה, התפטר התובע מעבודתו.

בית הדין קבע כי לא מדובר בפיטורין או בהתפטרות, אלא בסיום יחסי העבודה בהסכמה

לאחר שבחן בית הדין לעבודה את מכלול הראיות ושמע את טענות הצדדים, הוא קבע כי מדובר בסיום יחסי העבודה בהסכמת הצדדים, וקבע כי העובד לא התפטר, אך גם לא פוטר על ידי מעסיקיו. שני הצדדים רצו לסיים את יחסי העבודה, כל אחד מטעמיו האישיים, אך לא הגיעו להסכמה לגבי סיום היחסים. התובע לא רצה לשוב לעבודה כמתקין, אך לא הציג אישור רפואי, המעיד כי הוא אינו כשיר לעבודה מאומצת, וסרב לקבל עבודה משרדית. אך עם זאת לא הוכח כי התובע התפטר מעבודתו.

בנסיבות אלה קיבל בית הדין את התביעה באופן חלקי וקבע כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 40,000 שקלים בגין פיצויי פיטורין, החזר ניכויים, פדיון חופשה, הפרשות לפנסיה ודמי הבראה.