האם מהגרת עבודה סינית לא קיבלה שכר במשך שלוש שנות עבודתה?

דרגו את המאמר

התובעת היא מהגרת עבודה מסין, שבמהלך שלוש שנים, ניקתה את ביתם של זוג כבדי ראייה, בישלה ארוחות עבורם וסייעה בגיהוץ ובכביסה. משרתה החלקית כללה שש שעות שבועיות במשך יום אחד בשבוע והעסקתה אצל הנתבעים נעשתה בהתאם לאשרת עבודה שהונפקה על שם הנתבעת, שהיא בעלת תעודת עיוור.

בזכות ההסדר המהגרת עבדה בניקיון גם אצל מעסיקים אחרים

התובעת טענה כי היא מעולם לא קיבלה תשלום עבור עבודתה אצל הנתבעים, אלא עבדה בתמורה לאשרת שהייה חוקית על שם הנתבעת. ההסדר הלא חוקי אפשר לה לעבוד בניקיון ביתר ימות השבוע, גם אצל מעסיקים אחרים. עוד טענה התובעת כי כאשר יצאה לחופשות בחו"ל, היא נדרשה לשלם למתווך עמלות בגין חידוש אשרת השהייה.

המהגרת טענה שהיא פוטרה מעבודתה, לכן הגישה לבית הדין העבודה האזורי בתל אביב, תביעה לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורין, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי נסיעות, ופיצוי בגין אי קבלת הודעה מוקדמת.

האם התובעת קיבלה שכר עבור עבודתה אצל הנתבעים?

מנגד טענו הנתבעים, כי הם שילמו לתובעת את שכרה ואת מלוא הזכויות במשך כל תקופת העבודה, התובעת אף חתמה על קבלת הכספים ובוטחה על חשבונם בביטוח רפואי. הנתבעים העידו כי הם לא ידעו דבר בנוגע לתשלומים למתווך. והוסיפו כי המהגרת התפטרה מיוזמתה, לכן היא אינה זכאית לקבל פיצויי פיטורין ותשלום עבור חלף הודעה מוקדמת.

המחלוקת המרכזית במקרה זה, עסקה בשאלה האם התובעת קיבלה שכר עבור עבודתה אצל הנתבעים והאם היא זכאית לתשלום השכר.

התובעת חתמה על מסמכים המעידים על תשלום שכר וקבלת תנאים סוציאליים

בעוד שהתובעת ביססה את גרסתה על סמך עדותה בלבד, הציגו הנתבעים שני מסמכים, החתומים על ידי התובעת, בהם מפורט באנגלית ובעברית, כי היא קיבלה מהם 700 שקלים לחודש עבודה וסכום בסך 12,600 עבור שנה, הכולל זכויות סוציאליות החזרי נסיעות וחופשות בחגים, בהתאם לדת שלה.

התובעת לא הכחישה שחתמה על מסמכים המאשרים קבלת שכר, אך טענה כי היא לא ידעה על מה היא חותמת, מפני שהיא אינה קוראת בעברית או באנגלית. בחקירה הנגדית טענה התובעת כי חתמה על המסמכים מאחר וחשבה שמדובר בויזה וביטוח רפואי. עם זאת, התובעת לא הציגה שום ראיה לדרישת תשלום שכר מהנתבעים, מהמתווך, או מכל גורם אחר.

בית המשפט דחה את התביעה לתשלום השכר

בית המשפט העדיף את גרסת הנתבעים שנשמעה מהימנה, עקבית ואמינה, לעומת גרסתה רצופת הסתירות של הנתבעת, והתקשה להאמין שהתובעת לא זיהתה לפחות את המספרים המופיעים במסמכים עליהם חתמה, המציינים את גובה השכר ותאריכי העבודה. בנסיבות אלה תביעתה לתשלום שכר העבודה נדחתה.
לאחר שקבע בית המשפט כי למהגרת הסינית שולם שכר העבודה, הוא דן בנסיבות סיום עבודתה, על מנת לברר האם מגיעים לה פיצויי פיטורין.

מה היו הנסיבות לסיום עבודתה של התובעת?

התובעת טענה כי סמוך למועד תום העבודה, היא נתבקשה לשלם עמלה למתווך תמורת חידוש האשרה, שתוקפה עמד לפוג. לדבריה, לא היה ברשותה הסכום הנדרש, ולפיכך הסתיימה עבודתה. מנגד טענו הנתבעים כי התובעת היא זו שיזמה את סיום עבודתה, מאחר ואמו של בעלה חלתה והיא רצתה לנסוע לסין להיות איתה.

מלבד עדויות הצדדים, הראיה המרכזית היתה שיחת טלפון שהקליטה התובעת, אך פרשנותה שנויה במחלוקת. בשיחה אמרה התובעת כי קשה לה בעבודה והיא מבקשת לנסוע לסין לראות את אמו של בעלה. התובעת הסבירה כי התכוונה לנסוע לביקור קצר ולחזור לעבודה, בעוד שהנתבעים הבינו כי היא מתכוונת לחזור לסין לצמיתות.

בית המשפט קבע, שהאדם שדרש עמלה מהתובעת, בגינה היא עזבה את העבודה, הוא המתווך ולא הנתבעים, לכן הם לא נדרשים לשלם לה פיצויי פיטורין. אך עם זאת הנתבעים לא הוכיחו כי שילמו לתובעת פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי נסיעות, ויפצו אותה עבור זכויות אלה, בסכום של 2,974 שקלים.