התפטרות בגין הרעת תנאים, האמנם?

דרגו את המאמר

האם הקצב התפטר בגין הרעת תנאים מוחשית?

בית הדין לעבודה נדרש לדון בתביעה אשר הוגשה על ידי קצב כנגד בעל האילטיז בו הוא היה מועסק. התובע טען כי התפטר מעבודתו באיטליז, וזאת מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. לדבריו, בחודשים האחרונים להעסקתו, פתח בעל הבית איטליז נוסף, והוא נאלץ לעבוד בשני הסניפים במקביל.

לטענתו, מדובר היה בהכפלה ממשית של שעות עבודתו וגם במרחק של כ-300 מטרים מהאיטליז הראשון לשני. כמו כן, התובע הוסיף כי למרות שיחסי העבודה בינו לבין בעל הבית הסתיימו בצורה יפה, הבטיח לו הנתבע כי ישלם לו פיצויי פיטורים. עם זאת, לדבריו, בעל הבית לא עמד בהבטחתו, ועל כן לא נותרה לו ברירה אלא להגיש תביעה לבית הדין לעבודה.

התפטרות בדין מפוטר, אימתי?

על פי חוק פיצויי פיטורים, עובד זכאי לקבל פיצויים רק כאשר הוא מפוטר מעבודתו, ולאחר שחלפה שנה לפחות מיום תחילת העסקתו. עם זאת, החוק מכיר בעובדים חריגים מסוימים, אשר זכאים לפיצויי פיטורים למרות שההתפטרות נעשתה מצידם.

      קראו עוד בתחום:

• שלילת פיצויי פיטורין בעקבות הפרת משמעת, האמנם?
• פיצויי פיטורים לעובד שנפטר, האמנם?
• פיטורין בעקבות הגשת תלונה, האמנם?

על פי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים – במידה ועובד התפטר מחמת הרעת מוחשית בתנאי העסקתו, או מחמת נסיבות אחרות אשר בהן אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו, רואים את התפטרותו כפיטורים. במילים אחרות, הקצב טען כי הטלת עומס הגדול על כתפיו, העמדתו במקום בו הוא קצב יחיד על שני איטליזים במקביל, וזאת מבלי לתגמל אותו בהעלאה בשכר, מהווים הרעת תנאים מוחשית מבחינתו.

על מי מוטל נטל ההוכחה?

במקרים בהם עובד טוען כי התפטרותו נעשתה בדין מפוטר, רובץ נטל ההוכחה עליו בבית המשפט. לאמור, על העובד מוטל לשכנע את בית הדין כי הרעת התנאים המוחשית אשר התקיימה בעניינו. השאלה, אימתי נקלע עובד למצב שבו תנאי עבודתו הורעו בצורה מוחשית, דורשת התייחסות למכלול הנסיבות שהביאו להתפטרות.

דהיינו, אין די בתחושתו הסובייקטיבית של העובד, שלפיה תנאי עבודתו הורעו, אלא עליו להוכיח קיומה של תשתית עובדתית אובייקטיבית המלמדת על כך.

מן הכלל אל הפרט

במקרה דנן הקצב לא השכיל להרים את נטל ההוכחה אשר הונח על כתפיו. לגבי המרחק בין האיטליזים, על פי צילום שהביא הנתבע לבית הדין לעבודה, נראה בבירור כי מדובר במרחק זעום של כ-40 מטרים.

כמו כן, בעל הבית השכיל להוכיח כי במקביל לקצב, עבדו בסניפים עוד שלושה קצבים למצער. אי לכך, טענתו של התובע כי היה הוא קצב יחיד על שני סניפים רחוקים זה מזה, הייתה משוללת מכל וכל. הקצב הלין על מקצועיותם ומוסר עבודתם של הקצבים החדשים, אך בית המשפט ציין כי מכאן ועד לטענתו לפיה היה הקצב היחיד – רחוקה הדרך. שימו לב,

הפרזות אלו בתיאור העובדות עמדו לתובע לרועץ במקרים בהם עמדה מילתו כאחת מול מילתו של בעל הבית. לדוגמא, התובע טען כי במהלך מסיבת הפרידה שנערכה לו, הבטיח לו בעל הבית כי ישולמו לו פיצויי הפיטורים. בעל הבית שלל טענה זה לחלוטין, ובית הדין העדיף את גרסתו שהייתה מהימנה לאורך כל ההליך.

"לאור הסתירות, הפירכות וההגזמות בעדותו של התובע, אין בידינו לקבוע כי התובע הרים או אף החל להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את אותה תשתית עובדתית אובייקטיבית כנטען על ידיו, המלמדת על הגדלה משמעותית, לא כל שכן הכפלה בהיקף עבודתו, העולה כדי הרעה, לא כל שכן הרעה מוחשית בתנאי עבודתו", סיכמו השופטים את פסק הדין.