ימי הודעה מוקדמת כלולים בתקופת העבודה בתביעה בגין פיטורי אישה בהריון

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 3.0 מתוך 5

הגנה על אישה בהריון העובדת בחוזה לתקופה קצובה

סע (חי') 1405-12-08‏

האם פיטורי אישה בהריון, בסמוך לתום חצי שנת העבודה הראשונה, הינם פיטורים אשר מוגנים מכוח חוק עבודת נשים? האם ימי ההודעה המוקדמת, המגיעים לכל עובד בעת פיטוריו, נחשבים במניין הימים לפי חוק עבודת נשים? להלן פסק דין אשר זהו עניינו.

התובעת במקרה דנן הועסקה בתור מזכירה רפואית בבית חולים בחוזה לתקופה קצובה אשר הוארך פעמיים. בהתחלה, העובדת התקבלה לעבודה לתקופה קצובה לשם החלפת עובדת אשר יצאה לחופשת לידה. חופשת הלידה הוארכה וכך גם הוארך חוזה העבודה של התובעת. לאחר תום תקופת ההארכה, בית החולים ביקש מהתובעת להאריך את החוזה לתקופה נוספת. התובעת נעתרה והחוזה הוארך. הארכה זו הייתה לשם שתי מטרות – מתן תוספת לשעות העבודה במשרד קבלת החולים, והיערכות לקראת החלפתה של עובדת נוספת לכשתצא לחופשת לידה.

      קראו עוד בתחום זה:

• האם אפשר לפטר עובדת בהריון בגין אי שביעות רצון?
• דחיית דיון נוסף בנוהל עובדת זרה בהריון ולאחר לידה
• האם שליחות מטעם הסוכנות היהודית בוטלה מחמת הריון?
• הרעת תנאים לאישה בהריון בכדי לגרום לה להתפטר - האם פיצויים?

• עובדת מחליפה, החתומה תחת חוזה לתקופה קצובה, נכנסה להריון - האם ניתן לפטר?

התובעת גילתה שהיא בהריון, כחודשיים לפני הארכת החוזה. יום לאחר החתימה על ההסכם החדש היא הודיעה על כך לממונים עליה. כעבור כארבעה ימים בלבד התובעת זומנה לפגישה עם מנהלת משאבי האנוש של בית החולים. בפגישה זו נאמר לה כי הוחלט לבטל את התקן לעובדת נוספת במשרד קבלת החולים מסיבות כלכליות. אי לכך, מנהלת משאבי האנוש אמרה לתובעת כי העסקתה תבוא לסיומה. באותו המעמד התובעת קיבלה מכתב פיטורים אשר נשא את תאריך מועד ההודעה על ההיריון.

האם חוק עבודת נשים חל במקרה זה?

התובעת הלינה בפני מנהלת משאבי האנוש כי פיטוריה אינם חוקיים וזאת משום שהיא בהריון. כמו כן, התובעת הפנתה את מנהלת משאבי האנוש לכך שתאריך הפיטורים במכתב לא היה תאריך עריכת הפגישה אלא מועד ההודעה על ההיריון (ארבעה ימים קודם לכן). מנהלת משאבי האנוש אמרה לתובעת כי אין כל קשר בין ההיריון לפיטורים והיות והיא לא הועסקה בבית החולים חצי שנה לפחות, לא חל עליה חוק עבודת נשים.

דהיינו, המנהלת טענה כי לא היה צורך לקבל היתר לפיטוריה. סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים הינו הסעיף אליו התכוונה מנהלת משאבי האנוש. על פי סעיף זה, פיטורים של אישה בהריון אינם חוקיים אלא אם התקבל אישור לבצעם על ידי הממונה לחוק עבודת נשים במשרד התמ"ת. עם זאת, סעיף 9(א) מחריג מתחולתו נשים שהועסקו במקום עבודתן פחות משישה חודשים.

במקרה דנן, התובעת פוטרה מעבודתה שישה ימים בלבד טרם השלמת חצי השנה. עם זאת, היות והתובעת הייתה זכאית לחמישה ימי הודעה מוקדמת (כנגד חמישה חודשי ההעסקה), אזי היא הייתה בעצם חסרה יום אחד בלבד בכדי ליהנות ממטריית ההגנה של החוק. הלכה פסוקה היא כי המועד הרלבנטי לשם בחינת תחולתו של חוק עבודת נשים איננו מועד הפיטורים אלא מועד ניתוק יחסי העבודה (דהיינו, כולל ההודעה המוקדמת). אי לכך, בית דין לעבודה קבע כי יש להכיר בזכותה של התובעת ליהנות מהגנת החוק. לאמור, היה צורך להשיג היתר לפיטוריה. משהיתר כאמור לא ניתן, מדובר בפיטורים המקימים זכאות לפיצויים.