ימי חופשה לא מנוצלים לאחר סיום יחסי עבודה – מה מגיע לכם?

דרגו את המאמר

התקבלו 9 דירוגים בציון ממוצע: 3.4 מתוך 5

כל עובד זכאי לימי חופשה במהלך עבודתו. החוק הישראלי מכיר בחשיבות עיגון זכויות עובדים בחקיקה. על כן, מעוגנת הזכות לימי חופשה בחוק חופשה שנתית. המשמעות היא, שעובד רשאי להיעדר מהעבודה במשך מספר מוגדר של ימים מדי שנה, ולקבל עבור ימים אלה שכר. מספר ימי החופשה תלוי בוותק. החוק קובע מספר מינימלי של ימי חופשה שלהם זכאי העובד ולכן יכולים העובד והמעביד לקבוע בחוזה עבודה מספר רב יותר של ימי חופשה.

לכמה ימי חופשה זכאי עובד?

חוק חופשה שנתית קובע כי המספר המינימאלי של ימי החופשה השנתית נע בין 14 ל-28 יום. בארבע השנים הראשונות לעבודה מספר ימי החופשה יהיה 14 יום לכל שנה. בשנה החמישית עולה מספר ימי החופשה ל-16 יום, בשנה השישית עולה המספר ל-18 ובשנה השביעית עולה מספר ימי החופשה ל-21. החל מהשנה השמינית לעבודה מתווסף יום חופש אחד לכל שנה, כאשר בסופו של דבר, מספר ימי החופש המקסימאלי יעמוד על 28 יום.

כאשר העובד לא עבד במשך שנה מלאה, קובע החוק שתי אפשרויות: במידה והעובד היה בקשר משפטי עם המעביד במשך כל השנה, אם עבד מעל 200 ימים יהיה זכאי לימי החופשה כפי שצוינו לעיל. במידה ועבד פחות מ-200 ימים, יחושבו ימי החופשה באופן יחסי לימים שעבד מתוך 200 ימים.

כלומר, אם עובד בשנתו השנייה עבד במשך 100 ימים, יהיה הוא זכאי ל-7 ימי חופשה, כל עוד במשך השנה כולה היה בינו לבין המעביד קשר משפטי. אם יחסי עובד מעביד התקיימו רק בחלק מהשנה, במידה והעובד עבד במשך 240 יום ומעלה- יהיה הוא זכאי למספר ימי חופשה רגיל, כפי שצוין לעיל.
במידה ועבד במשך פחות מ-240 יום, יחושבו ימי החופשה באופן יחסי למספר ימי העבודה שעבד מתוך 240 ימים. כך, עובד בשנת עבודתו הראשונה, אשר בינו לבין מעסיקו התקיים קשר משפטי במשך 10 חודשים, ועבד הוא במשך 120 ימים, יהיה זכאי ל-7 ימי חופשה.

כאשר מדובר בעובד בשכר, אשר מקבל שכר לפי שעות עבודה או ימי עבודה, יתכן ולא יהיה זכאי לימי חופש, אלא לתשלום כספי במקום. כאשר עובד בשכר עובד במשך פחות מ-75 ימים רצופים אצל המעביד, ולא קיים בין העובד למעביד חוזה עבודה העולה על תקופה של 74 יום, ישלם המעביד לעובד 4% משכר העבודה תמורת החופשה. עובד בשכר אשר עבד במשך למעלה מ-75 ימים אצל המעביד, יהיה זכאי לימי החופשה באופן רגיל.

מהו השכר המגיע בעד חופשה?

כאשר מדובר בעובד במשכורת, כלומר עובד המקבל משכורת קבועה על בסיס חודשי, יהיו דמי החופשה השכר שהיה מקבל עבור עבודתו לפי השכר החודשי. כאשר מדובר בעובד בשכר, אשר מקבל שכר לפי שעת עבודה או לפי יום עבודה, דמי החופשה יחושבו לפי שכר העבודה היומי הממוצע כפול מספר ימי החופשה.

שכר עבודה היומי הממוצע מחושב לפי חילוק שכר שלושת החודשים שקדמו ליציאה לחופשה לתשעים. אם שלושת החודשים האחרונים היו חודשים של עבודה לא מלאה, יש לחשב את ממוצע השכר לפי שלושת החודשים בהם העבודה הייתה המלאה ביותר בשנה האחרונה.

מה קורה כאשר מסתיימים יחסי העבודה?

במקרה של סיום יחסי העבודה, בין אם מדובר בפיטורין או התפטרות, ימי החופשה אינם הולכים לאיבוד. חוק חופשה שנתית קובע כי במידה ונותרו ימי חופשה לא מנוצלים, על המעביד לשלם פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה בגין ימי החופשה שנותרו.

ניתן לתבוע דמי פדיון חופשה של עד שלוש שנים. כאשר הראה העובד כי אכן עבד במשך תקופה מסוימת אצל המעביד, במידה והמעביד יטען כי ימי החופשה כבר ניתנו, נטל ההוכחה הוא עליו. עולה השאלה, מה קורה לאחר הודעה מוקדמת לפיטורים או התפטרות- האם ימי החופשה שנותרו לעובד יכולים לחפוף לתקופה ההודעה? האם יכול המעביד לכפות על עובד לקחת ימי חופשה בתקופת ההודעה?

ימי הודעה מוקדמת לפיטורים

חוק חופשה שנתית קובע שימי הודעה מוקדמת לפיטורים אינם יכולים להיחשב לחופשה שנתית, אלא אם עלו על 14 יום. במידה ועלו על 14 יום- היום ה-15 ואילך יכולים להוות ימי חופשה. אין תמימות דעים באשר לתוקף הוראה זו בנוגע להודעה מוקדמת להתפטרות ואין עוד פסיקה בעניין.

חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות קובע כי מעביד יכול לוותר על נוכחות העובד בתקופת ההודעה להתפטרות כל עוד ישלם לעובד את השכר המגיע לו לתקופה זו. יתכן כי קיום הוראה זו מרמז על כך שבמידה והמעביד לא מעוניין בנוכחות העובד לאחר ההודעה, הוא יכול לוותר על נוכחותו ולא להוציאו לחופשה כפויה.