היקף המשרה הצטמצם ליומיים בלבד, האם מדובר בהרעת תנאים?

דרגו את המאמר

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע נדרש להכריע האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין רופאת השיניים למרפאה בה עבדה, לדון בנסיבות סיום היחסים ולקבוע האם התובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורין.

רופאת השיניים עברה לעבוד יומיים בשבוע בניגוד לרצונה

התובעת הינה רופאת שיניים, שעבדה במרפאת שיניים בדרום הארץ החל משנת 1999, במשך כ-11 שנים ברציפות. בחודש אפריל 2004, עברה המרפאה לבעלותה של הנתבעת והרופאה המשיכה לעבוד במרפאה עד למועד סיום עבודתה בחודש יולי 2010. בשנה הראשונה התובעת עבדה במשך ששה ימים בשבוע, בהמשך היא עברה לעבוד ארבעה ימים ומתחילת שנת 2010 היא עבדה במשך יומיים בלבד.
בחודש יוני 2010 שלחה התובעת מכתב אל הנתבעת, בו היא טענה כי עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה בשל המעבר לשני עבודה בשבוע בלבד, וכן, מחמת היחס העוין ממנו היא סובלת במרפאה, היא אינה יכולה להמשיך בעבודתה, ובנסיבות אלה היא רואה עצמה כמפוטרת.

התובעת קיבלה תלושי משכורת מהם נוכו מיסים ותשלומים לביטוח לאומי

בעת הדיון המשפטי התובעת טענה כי היא הועסקה כשכירה במרפאת השיניים וקיבלה תלושי שכר, מהם ניכתה הנתבעת מיסי חובה וביטוח לאומי והפרישה כספי פנסיה. בתחילת שנת 2010 הוחלט באופן חד צדדי, על צמצום ימי עבודתה ליומיים בשבוע, ללא הסכמתה. לדעתה מדובר בהרעת תנאים מוחשית, לכן היא זכאית לתשלום פיצויי פיטורין. בנוסף היא עתרה לתשלום דמי הבראה, חופשה שנתית ודמי נסיעות, שלא קיבלה בתקופת העבודה.

הרופאה קיבלה תלושי משכורת, חרף העובדה כי היא הועסקה כעצמאית

הנתבעת טענה כי לא התקיימו בינה לבין התובעת יחסי עובד-מעביד והיא הועסקה במתכונת של קבלן עצמאי. סוכם ביניהן כי שכרה של התובעת יחושב על פי אחוז מהכנסותיה שהרוויחה ממטופליה האישיים, אך עם זאת לתובעת לא היה חשבון עוסק מורשה והיא ביקשה כי יונפקו לה תלושי משכורת, מכיוון שלא יכלה להנפיק חשבוניות. לטענת הנתבעת, התובעת לא היתה זכאית לקבלת זכויות סוציאליות, אך הנתבעת העניקה לה אותן, כפי שמתחייב בהנפקת תלושי השכר.

רופאת השיניים עבדה בכפוף לשעות הפעילות אותן קבעה המרפאה

התובעת עבדה במסגרת הארגונית שנקבעה על ידי הנתבעת, בהתאם ללוחות הזמנים ולשעות הפעילות במרפאה. הנתבעת היא זו שקבעה את שעות קבלת המטופלים וגבתה מהם תשלום עבור הטיפול. כמו כן, כאשר התובעת ביקשה להיעדר מהעבודה, היא נדרשה לקבל אישור מהנתבעת ולא היתה רשאית להביא מחליף במקומה. בנסיבות אלה קבע בית הדין כי בין התובעת לנתבעת התקיימו יחסי עובד-מעביד.

מדוע התובעת הפסיקה לעבוד במרפאה?

הנתבעת טענה כי בשנת 2009 יצאה אחת הרופאות במרפאה לחופשת לידה, התובעת סירבה לקחת את המטופלים שלה, לכן הנתבעת העסיקה רופא נוסף וכאשר שבה הרופאה מחופשת הלידה, העבודה במרפאה התחלקה בין שלושה הרופאים. הנתבעת טענה כי התובעת לא אהבה את הרעיון שיש רופא נוסף במרפאה ועקב כך היא לא התחייבה לשעות קבועות ואף לא התייצבה לטיפולים שנקבעו מראש, עוד טענה הנתבעת כי התובעת בקשה מיוזמתה לעבור לשני ימי עבודה בלבד, במקום ארבעה ימים.

בית הדין השתכנע כי צמצום בהיקף ימי העבודה היה ביוזמתה של התובעת, עקב ראיות ועדויות שהציגה. וכן, התובעת לא הצליחה להוכיח כי הנתבעת גרמה לה לעזוב את עבודתה בשל יחס מחפיר, לכן קבע כי לא חלה הרעה מוחשית בתנאי העבודה, והתובעת אינה זכאית לתשלום פיצויי פיטורין. אך עם זאת בעקבות ההחלטה כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעביד, התובעת זכאית לתשלום פדיון חופשה שנתית בסך של 12,543.5 שקלים ודמי הבראה בסך של 4,212 שקלים. עוד קבע בית הדין כי כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.

ס"ע 17144-09-10
ס"ע 7206-01-11
ס"ע 37627-04-11