על כל עסק לדאוג לפרסם האיסור על הטרדה מינית ודרכי הטיפול בה

דרגו את המאמר

אי פרסום תקנון הטרדה מינית – עבירה פלילית

עובדות רבות סובלות מהטרדה מינית בעבודה. אי לכך, המחוקק הציב עבור עובדות אלו שורה של הגנות הבאות לידי ביטוי, בין השאר, בחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1988. חוק זה קובע, בין השאר, כי על המעביד מוטלות חובות שונות בכדי למנוע הטרדה מינית במקום העבודה. בין חובות אלה, מוטל על המעביד לפרסם במקום העבודה תקנון למניעת הטרדה מינית. במידה והמעביד מעסיק מספר רב של עובדים, מוטל עליו לדאוג לפרסום התקנון במקום בולט לעין בעסק.

      קראו עוד על הטרדה מינית בעבודה:

• הטרדה מינית - מרצה פוטר בגין התנהגות בלתי הולמת
• לא כל הקנטה בשל נטיות הומוסקסואליות היא הטרדה מינית בעבודה
• התלוננה על הטרדה מינית בעבודה ופוטרה - האם פיצויים?
• האם ניתן לתבוע באופן אישי מנכ"ל אשר התרשל במניעת הטרדה מינית בעבודה?

סעיף 2(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית, קובע כי מעביד אשר מעסיק למעלה מ-25 עובדים חייב לפרסם תקנון בנוגע למניעת הטרדה מינית במקום העבודה. המחוקק לא השתמש בסעיף זה במילים כגון "מקום עבודה אחד" אלא מדובר ב"מקום עבודה". פרשנות סעיף זה עמדה במרכזו של כתב אישום אשר הוגש כנגד מעסיק אשר הפעיל בקניון אחד מספר בתי עסק, ובכולם ביחד עבדו כ-40 עובדים.

האם על מעביד זה מוטל לפרסם תקנון למניעת הטרדה מינית, וזאת חרף הפרדה קפדנית בין העסקים היות וחלקם בשריים וחלקם חלביים? המדינה טענה שכן, ואילו המעסיק טען כי אין להרשיעו בעבירה בגין אי פרסום התקנון. בית הדין לעבודה קבע כי יש להעדיף את טענות המדינה בעניין זה. 

מעסיק גדול - חובות גדולים

בית הדין ציין כי לפי לשון החוק, ככל שהמעסיק הינו גדול יותר, חלות עליו חובות רבות יותר וניתן להניח עליו דרישות נוספות. הדרישה של החוק לתקנון המפורסם ברבים כאשר מדובר בעסק ובו מועסקים למעלה מ-25 עובדים זהה להרחבת הדרישות לפי חוקים נוספים כגון חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. הרציונאל הוא כי ככל שמדובר במעסיק גדול יותר, אזי הסיכון אשר יארע אירוע של הטרדה מינית בעסק הינו גדול יותר (וזאת כפועל יוצא ממספר העובדים).

"לשונו של הסעיף קובעת בבירור כי החובה חלה על מעסיק המעסיק יותר מ-25 עובדים. הא ותו' לא", נכתב בפסק הדין, "אין מקום להוסיף על הדברים הברורים המפורטים הוראות כמו מקום עבודה אחד. כאשר ביקש המחוקק להוסיף זאת, הוא ידע לנקוט במילים אלה כפי שציינו לעיל ביחס לסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים". יתרה מכך, כאשר מדובר במעביד אשר עובדיו רבים ומפוזרים במספר אתרים שונים, מוטל על המעסיק לפרסם את התקנון ביותר ממקום אחד "ככל שהדבר יתאפשר".

היה על המעסיק לפרסם תקנון כנדרש

במקרה דנן, המעסיק הפעיל מספר בתי עסק בתחום המזון בקניין סנטר 1 בירושלים. חלק מהעסקים היו חלביים וחלקם בשריים. המדינה ערכה ביקורת בעסקיו של המעביד ומצאה כי במקום לא תלוי תקנון על פי החוק למניעת הטרדה מינית.

בעקבות העדר פרסום התקנון, הוגש כנגד המעביד כתב אישום הנוגע ל"הפרת החוק למניעת הטרדה מינית". המעסיק טען כי הוא אמנם מעסיק ברשימות למעלה מ-40 עובדים, אך עובדים אלו אינם נפגשים זה עם זה וזאת משום שכל מסעדה שומרת על אוטונומיה בתוך העסק.
 

במקרה דנן הואיל והנאשמת העסיקה לכאורה יותר מ- 25 עובדים, אף אם לא במקום עבודה אחד, הרי שלכאורה חלה עליה חובה לתלות את התקנון במקום בולט לעין. אי תלייה כאמור יש בה לכאורה עבירה לפי סעיף 148(4) לחוק סדר הדין הפלילי. לפיכך, נקבע בפסק הדין, עמדתו של המעסיק נדחית ועליו להגיש בתוך שבעה ימים כפירה מפורטת.