שעות נוספות לעובד סיעוד המתגורר בבית המעסיק

דרגו את המאמר

התקבלו 11 דירוגים בציון ממוצע: 3.9 מתוך 5

ההלכה בעניין פסיקת שעות נוספות בעבודת סיעוד בבית המטופל נדונה לאחרונה בשורה של פסקי דין, לאחר הפסיקה שניתנה בפרשת טודוראנג’אן.

מפסקי דין אלו עולה כי אין לראות בהלכה שנקבעה בפרשת טודורנג’אן הלכה גורפת לתשלום שעות נוספות בהיקף של 30% משכר המינימום לעובדי סיעוד הלנים בבית המעסיק, אלא כאשר ישנה אפשרות פיקוח (בשים לב לכך כי נבדקת אפשרות הפיקוח ולא קיומו של פיקוח בפועל) יש לשלם תמורת שעות נוספות לפי "מתכונת עבודה בכללותה" - קרי יש להוכיח מתכונת עבודה המצדיקה תשלום שעות נוספות, על מנת להיות זכאי לתשלום שעות נוספות.

כיצד יכריע בית הדין?

בית הדין ישאל האם הוכיחה התובעת מתכונת עבודה קבועה החורגת ממכסת השעות החוקית הרגילה?

 סעיף 1 לחוק מגדיר שעות עבודה כהזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר, חוץ מהפסקות על פי סעיף 20. הגדרת הפסיקה לשעות עבודה היא השעות שבהן לא היה העובד חופשי לעשות כרצונו.

ההלכה לעניין הוכחת שעות נוספות היא כי יש להוכיח את השעות באופן פרטני, זולת אם ניתן ללמוד עליהן מהוכחת מתכונת העבודה בכללותה.

על מי נטל ההוכחה?

בפסקי הדין המאוחרים לפרשת טודורנג’אן הובהר היטב כי בכל מקרה ועל אף שקשה לדרוש בנסיבות העסקתם של עובדי סיעוד הוכחת שעות נוספות אחת לאחת באופן ההוכחה המסורתי שנדרש, הרי שנטל הוכחת "מתכונת העסקה קבועה" עדיין מוטל על כתפי התובעים.