שכר עבור תקופת התלמדות

דרגו את המאמר

התקבלו 10 דירוגים בציון ממוצע: 4.5 מתוך 5

עובד מגיע למקום עבודה חדש. לעיתים לעובד אין כל ניסיון ונדרשת הדרכה ולמידה על מנת להכשיר את העובד כפי שנדרש לפי אופי העבודה להלן תקופת ההתלמדות.

מה קורה במקרה והעובד מגיע לתקופת התלמדות זו ומוותר על שכרו?

האם בית הדין יקבל את הוויתור? האם זו פגיעה בזכויות העובד?

מקרה דומה נדון בבית הדין לעבודה. התובעת העידה כי הסכימה במסגרת ראיון עבודה לעבוד חודש או חודשיים ללא שכר, זאת מאחר והיתה לאחר לימודיה וללא ניסיון ושמעה מחבריה ללימודים כי בתחום זה מעסיקים רבים נוהגים להעסיק ללא שכר על מנת לרכוש ניסיון. כן הוסיפה ומסרה כי עבדה 8 ימי עבודה בכל יום 10 שעות וכי עזבה משהתרשמה משיחות עם אנשים אחרים כי קיים חשש שלא ישולם לה גם בהמשך.

מנהל הנתבעת העיד בבית הדין ומסר כי התובעת הגיעה אליו מחוסרת כל נסיון והוא הסכים לבקשתה לקבלה לתקופת התלמדות וביקש מעובדים אחרים לסייע לה בלימודי תוכנות שלא הכירה או לא הכירה על בוריין בתחום הגרפי, כאשר מטרת הכשרתה היתה, כי בעתיד תוכל להמשיך כעובדת מן המנין אם הכשרתה תצליח. כן מסר, כי התובעת ודאי לא היתה במקום מספר ימים כפי שטענה וכי לא ביצעה כל עבודה עבור הנתבעת והחומר שקיבלה היה כבר חומר מוכן ממגזין גמור שירד לדפוס.

בית הדין החליט כדלקמן:

התמונה הברורה העולה מן הדברים שנשמעו הינה, כי התובעת הגיעה לנתבעת לאחר לימודים כשהיא מחוסרת ניסיון לחלוטין וכי הוסכם בין הצדדים כי היא תתחיל בנסיון – התלמדות ללא שכר כאשר בהמשך קיימת האפשרות כי תהפוך לעובדת אצל הנתבעת. כן עלה, הן מדברי עדי הנתבעת והן מדברי התובעת עצמה, כי ככל הנראה בתחום זה קיים נוהג, שהיה ידוע גם לתובעת ששמעה עליו מחבריה ללימודים, לפיו מעסיקים רבים בתחום הגרפיקה נוהגים להעסיק תחילה ללא שכר על מנת לרכוש ניסיון בתחום לאחר הלימודים.

הסטטוס של תקופת ניסיון או התלמדות:

יש לומר כי הסטטוס של תקופת הניסיון או התלמדות, הגם שאין ספק כי בתקופה זו התועלת הצומחת למעסיק מהמתלמד הינה מינימלית בדרך כלל, כאשר פעמים רבות הטורח והזמן שיש להקדיש להכשרתו הינם על חשבון זמנו של המעסיק ועובדים אחרים, מעולם לא הוכר בפסיקה כתקופה המוציאה אותה מהכלל המחייב תשלום שכר בהתאם לתעריף שכר המינימום. הפסיקה האחרונה לעניין זה הוא אכן פסה"ד המתמחה אצל יועץ המס ( אשר טוילי נגד יצחק צהרי)

גם באותו פס"ד מצא ביה"ד מקום להעיר כאשר לתום לבו של המערער שאף הוא, כמו התובעת הנוכחית, הסכים תחילה לעבוד ללא שכר אך לאחר מכן תבע בבית הדין, מה גם שהתובעת שהתה אצל הנתבעת תקופה קצרה בלבד.

עם זאת, הזכות העקרונית לקבלת שכר הינה זכות קוגנטית אשר לא המעביד ולא העובד רשאים להתנות עליה ויוער בהקשר זה, כי אם אמנם קיים נוהג בתחום עסוק מסויים, כפי שנטען לגבי יועצי המס, וככל הנראה התפשט כיום גם בקרב מקצת משרדי עורכי הדין לאור ריבוי המתמחים הפוטנציאלים, המבקש להפוך לתחום התמחות/השתלמות ללא שכר, הרי שמקום שענין זה מובא בפני בית הדין אין מקום לתת יד לנוהג כזה ולהניח לו להשתרש מאחר והוא מנוגד לכוונתו המפורשת של המחוקק.

זאת גם כאשר ברורה לביה"ד כפי שכבר צויין התועלת המועטה של המעסיק בשלב זה וגם האינטרס של המתלמד עצמו להוכיח עצמו ולצבור ניסיון. וזאת ולמרות ההטעיה וחוסר תום הלב המגולמת בנכונות שמפגין המתלמד בהסכמתו לעבוד ללא שכר, באשר האינטרס הציבורי גובר שלא לאפשר התקשרות מעין זו.

אשר על כן קבע בית הדין כי בנסיבות הענין קמה לתובעת באופן עקרוני זכאות לקבלת תמורה, וזאת בהתאם לתעריף שכר המינימום.

נטל ההוכחת תקופת העבודה 

הנטל להוכחת תקופת העבודה רובץ במקרה כזה על שכם התובע. על התובע להציג נתונים המלמדים על תקופת העבודה לרבות רישום נוכחות על ידי העובד או המעביד, עדים המסוגלים להעיד וכו’.