עיקרון השיוויון במשפט העבודה
דרגו את המאמר |
|
התקבלו 4 דירוגים בציון ממוצע: 2.7 מתוך 5 |
עיקרון השוויון במשפט העבודה
עיקרון השוויון הינו עיקרון יסוד של כל חברה דמוקרטית – "מן הראשונים במלכות", כדברי כבוד השופט בדימוס חשין. הכלל שלפיו אין מפלים בין אדם לאדם מטעמי גזע, מין, לאום, עדה, ארץ מוצא, דת, השקפה או מעמד חברתי הוא עקרון יסוד חוקתי, השלוב ושזור בתפיסות היסוד של החברה הישראלית.
- אפליה וחוסר שוויון בעבודה
- קראו עוד על זכויות עובדים
- זכויות נשים בעבודה
- פיטורין לאחר גיל הפרישה, האם אפלייה מחמת גיל?
- אפליה בפנסיה - האם יושוו זכויות האלמנים לזכויות האלמנות?
עיקרון זה, אשר עולה עוד מהכרזת העצמאות של המדינה, הוגדר בפסיקה כ"נשמת אפו של המשטר החוקתי כולו". ביסוד עקרון השוויון עומדים שיקולים של צדק והגינות, כאשר אפליה פסולה הינה היפוכו של עקרון השוויון ומשמעה הוא נקיטת יחס שונה אל שווים.
עיקרון השוויון קיבל ביטוי רחב הן בפסיקות בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה. כמו כן, העיקרון קיבל מעמד ועוגן גם בחוקים שונים ומגוונים. החל מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכלה בחוקי המגן במשפט העבודה.
חוקי שיוויון במשפט העבודה:
- חוק שכר שווה - קובע את העיקרון ולפיו עובד ועובדת במקום עבודה זכאים לאותם תנאי שכר בעד אותה עבודה.
- חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - אוסר באופן גורף על אפליה בין עובדים ממגוון סיבות ובתחומים שונים הקשורים לעבודה.
- חוק שיווי זכויות האשה - קובע כי לכל אישה ואיש קיימת הזכות לשוויון, בין היתר גם בתחום העבודה.
מהי קבוצת שוויון?
אפליה בעבודה היא למעשה הענקת יחס שונה לעובדים בעלי תפקידים זהים. ביסודה של האפליה מונחים השרירות, חוסר הצדק וחוסר הסבירות. כל תביעה לבית הדין לעבודה העוסקת באפליה של עובד ביחס לעמיתיו למקצוע, יוצרת השוואת תנאי התובע לתנאים של "קבוצת השיוויון הנטענת (למשל – כל אחראי המשמרת במסעדה, כל נהגי המשאיות, המתמחים במשרד עורכי הדין ועוד).
הגדרתה של קבוצת השוויון אינו עניין פשוט כלל וכלל. מן הפסיקה ידוע כי לעיתים יתקיימו שיקולים שונים שיביאו ליצירתן של קבוצות שוויון שונות. נטל ההוכחה בדבר קיומה של "קבוצת שוויון" מונח על כתפיו של הטוען לאפליה. כמו כן, יש לציין כי עקרון השוויון אינו מעניק זכות מוחלטת.
זכותו היסודית של אדם לשוויון – ככל זכות יסוד אחרת – היא זכות יחסית. גבולות התפרסותו של עקרון השוויון נקבעים בדרך של איזון פנימי בין מכלול זכויות האדם והאינטרס הציבורי. כמו כן, ניתן לפגוע בזכות לשוויון מכוחם של ערכים ראויים אחרים או משיקולים עניינים המצדיקים פגיעה זו.