חוזה קבע כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד, אך למרות זאת הוגשה תביעה לפיצויי פיטורים

דרגו את המאמר

יחסי עבודה בין מעסיק ועובד על בסיס מסמך בין הצדדים

מערכת יחסי העבודה בין המעסיק והעובד היא מערכת יחסים מורכבת ורגישה, כשלעיתים הצדדים נאלצים "ללכת בין הטיפות" בכדי שלא לפגוע בה. עם זאת, לעיתים מערכת יחסים זו היא מעורפלת ואין זה ברור האם מתקיימת בין שני צדדים.

אדם אשר שימש כמנהל חוזים והתקשרויות בחברה מסוימת חתם עמה על מסמך שהסדיר את היחסים בין הצדדים ולפיו הסכום שקיבל לשעת עבודה כלל פיצויים, חופשה שנתית ודמי הבראה. עוד נקבע בהסכם מפורשות כי בין הצדדים לא יתקיימו יחסי עובד מעביד, ואם יקבע שהקבלן הוא עובד - שכרו יחושב בהתאם לשכר ממעמד דומה (אשר דרגתו נקבעה אף היא בהסכם).

במהלך שנות העסקתו של העובד הוא קיבל את התמורה שנקבעה והמציא לחברה חשבוניות מס. בתום החוזה, הגיש העובד תביעה נגד החברה בטענה, כי היו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד, הוא פוטר על ידי החברה, וזכאי לפיצויי פיטורים בצירוף תשלום זכויותיו הסוציאליות. הנתבעת טענה, כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד כיוון שהתובע היה קבלן עצמאי. בנוסף טענה, כי היחסים הסתיימו ביוזמת העובד ולכן אינה חייבת לפצותו. בנוסף הציגה את המסמך המוכר כ"מסמך גדרון" וטענה, כי יש לתת תוקף להסכמת הצדדים ואם ייקבע שהתקיימו יחסי עובד מעביד, זכויות התובע יחושבו כשל עובד שכיר בחברה.

האם המסמך אשר נערך בין הצדדים תקף ומעיד על יחסי עובד מעביד?

לאור זאת, בחן בית המשפט את מסמך גדרון אשר נחתם בין הצדדים כדי לחשב את זכויות התובע. התובע טען, כי המסמך אינו תקף כי אולץ לחתום עליו כשהחלופה הייתה הפסקת עבודתו. בית המשפט דחה טענה זו, כי מהראיות עולה שמהות המסמך הוסברה היטב לתובע והוא הבין על מה חתם.

בית המשפט לא האמין לטענות התובע כי "אולץ" לחתום על המסמך שכן עדותו הייתה מתחמקת, חסרה ולא קוהרנטית, ומהראיות עלה, כי הוא עמד על זכויותיו ולא היה בעמדת נחיתות למול החברה. לכן נקבע, כי התובע ידע והסכים לעבוד כעצמאי וחתם על המסמך בהסכמה. ההסכם הצביע על רצונם של הצדדים שהיחסים ביניהם יהיו כשל ספק עצמאי וחברה ולא מעביד ועובד.

בית המשפט עמד על כך שבמקרה שהייתה הסכמה שתהיה מערכת יחסים של קבלן וחברה מקבלת השירות ועם הזמן נוצרה מערכת יחסי עובד ומעביד, כללי הצדק מחייבים השבת המצב לקדמותו וקביעת זכויותיו של ה"קבלן" לפי מעמדו החדש כעובד, ובחינת השאלה אם קיבל "העובד" את כל הזכויות המגיעות לו.

זכויות התובע חושבו על בסיס שכרו של עובד ולא על בסיס השכר שקיבל כעצמאי בפועל. בית המשפט נתן תוקף להסכמה בין הצדדים על גובה השכר המגיע לתובע כעובד, וקבע כי שולמו זכויותיו הסוציאליות (ימי חופשה, דמי הבראה, קרנות השתלמות, והפרשות פנסיה). זאת לאור העובדה, כי שולמה לעובד תמורה הגבוהה בהרבה מזו שהייתה משולמת לו אם היה עובד מן המניין. כמו כן, בית המשפט דחה את טענת העובד כי פוטר לאור הראיות ולכן נקבע, כי אינו זכאי לפיצויי פיטורים.

לסיכום, בעת בחינת יחסי עובד ומעביד יבחן בית המשפט את הסכמות הצדדים ואת המצב כפי שהיה בפועל, ויקבע אם לאור נסיבות המקרה העומד לדיון בפניו ראוי להתייחס ליחסים בצורה אחרת ממה שהגדירו הצדדים ובהתאם לכך לחייב את מי מהצדדים בתשלומים שונים.