תביעת משרד הביטחון כמעסיק - הסדר פרישה מרצון

 

עע 000544/06

 

 

המערערת	ח.כ
המשיבה	מדינת ישראל - משרד הביטחון

 

 

בפני: השופט עמירם רבינוביץ, השופט יגאל פליטמן, השופט שמואל צור           נציג עובדים מר שלום חבשוש,      נציג מעבידים מר בנימין ליברמן

 

בשם המערערת -  עו"ד עמיר סגל בשם המשיבה   -  עו"ד מיכל נעים - דיבנר

 

 

 

 

1.         המערערת ו-9 חברותיה, הועסקו במשרד הביטחון כעובדות סוציאליות ופרשו לפנסיה מוקדמת במסגרת של הסדר פרישה מרצון.

 

            בבית הדין האזורי בתל אביב הוגשה תביעה של המערערת וחברותיה הנוגעת לזכאות העובדות הפורשות לתוספת דרגה עם הפרישה. בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חנה בן יוסף ונציגי ציבור גב’ עוזיאל  ומר כהן; תיק 6076/00) דחה את התביעה ועל פסק דין זה הגישה המערערת – לבדה – ערעור בפנינו.

 

2.         הרקע העובדתי

(1)        המערערת, גב’ XXXXX, ילידת שנת 1942, עובדת סוציאלית במקצועה, עבדה באגף השיקום של משרד הביטחון (להלן- המשיבה וגם המדינה) החל מיום - 14.10.73.

(2)        עד שנת 1993 הועסקה המערערת בדירוג העובדים הסוציאלים    (להלן - דירוג העו"ס) באגף השיקום של משרד הביטחון. בחודש אפריל 1993 עברה המערערת לתפקיד הדרכה ביחידה להכוונת חיילים משוחררים. במסגרת תפקידה החדש הועברה המערערת מדירוג העו"ס לדירוג מדעי החברה והרוח (להלן - דירוג המח"ר).

 (3)       המערערת סברה כי, בשל המעבר לדירוג המח"ר, ייפגעו זכויותיה בכלל וזכויותיה הפנסיוניות בפרט ולכן ביקשה לחזור לתפקיד באגף השיקום בדירוג העו"ס. דרישתה זו של המערערת נענתה בחודש מאי 1998, כאשר נמצא לה תפקיד בדירוג העו"ס, בחצי משרה, באותה דרגה בה עזבה את תפקידה בשנת 1993. ביום 31.12.1998 פרשה המערערת מרצונה לפנסיה מוקדמת, במסגרת מבצע של עידוד פרישה מרצון (להלן - תוכנית הפרישה), כשהיא בדירוג עו"ס.

 

(4)        תוכנית הפרישה, במסגרתה פרשה המערערת, הינה חלק ממדיניות של פרישה מרצון שהנהיגה נציבות שירות המדינה בשנים 1997-1998 לכלל עובדי המדינה, במטרה להביא לצימצום בכח האדם המועסק בשירות המדינה ולהגביר את היעילות. תוכנית הפרישה מרצון מפורטת בחוזר נציבות שירות המדינה אשר הופץ לעובדים במשרדי הממשלה וביחידות השונות. במשרד הביטחון נקבעה גב’ איילת יעקובוביץ כאחראית על פרישת עובדים לפי תכנית הפרישה (להלן-גב’ יעקובוביץ). עובדים במשרד הופנו אל גב’ יעקובוביץ לצורך קבלת מידע על תנאי הפרישה בהתאם לתכנית, ובכלל זה - הדרגה בה יפרוש העובד, משכורתו הקובעת לפנסיה, חודשי הסתגלות להם הוא זכאי ועוד.

 

(5)        המערערת החליטה להצטרף לתוכנית הפרישה, לאחר שקיבלה מגב’ יעקובוביץ תחשיב מדוייק של סל הזכויות שתקבל בעת הפרישה ולאחר שהוברר לה שאין מעניקים דרגת פרישה לעובדים הסוציאליים הפורשים.

 

(6)       סמוך לאחר פרישתה טענו המערערת וחברותיה שהיו במעמד דומה, כי לא קיבלו "דרגת פרישה", בניגוד לעובדים אחרים במשרד הביטחון אשר פרשו על פי אותה תוכנית פרישה. המערערת וחברותיה פנו בעניין זה לנציבות שירות המדינה.

 

(7)       איגוד העובדים הסוציאליים (להלן - האיגוד) הצטרף לטענות המערערת וחברותיה והסתמך, בין היתר, על ההסכם הקיבוצי לשנים 1993-1997, מיום 5.6.94 בין המעסיקים בשירות הציבורי לבין ההסתדרות הכללית ואיגוד העו"ס (להלן- הסכם 1994). הסכם 1994 שינה מהותית את לוח התיפקוד של דרוג העובדים הסוציאליים, באופן שלכל רמת תפקיד נוספו שתי דרגות קידום תוך פרק זמן שנקבע בהסכם. לטענת האיגוד,לאור השינוי בשיטת הדרוג, הפך לוח התיפקוד לסולם דרגות, כמקובל בדרוגים אחרים ולכן אין כל הבדל בינו לבין סולמות הדרגות האחרים הנוהגים במשרד הביטחון ולכן מגיעה דרגת פרישה גם לעובדים הסוציאליים. 

 

(8)       נציבות שירות המדינה השיבה כי שכרם של עובדים בדרוג העובדים הסוציאליים נקבע לפי רמות של תפקיד ולא לפי סולם של דרגות כמו בדירוגים אחרים. הוסבר כי עובד המדורג בדרוג העובדים הסוציאליים אינו זכאי לדרגת פרישה, שכן מושג ה"דרגה" אינו קיים בשיטת דירוג העובדים הסוציאליים. לדברי המדינה עובד בדרוג העובדים הסוציאליים אשר לא מיצה את רמות התפקוד הצמודות למשרה, מתקדם ברמה נוספת עם פרישתו.       

 

3.         המערערת וחברותיה (להלן – העובדות) הגישו תביעה בבית הדין האזורי בתל-אביב לפסק דין הצהרתי הקובע כי הן זכאיות לתנאי פרישה המוענקים לשאר עובדי משרד הביטחון. כמו כן ביקשו העובדות לקבוע כי הן זכאיות לדרגת פרישה למפרע ממועד פרישתן. העובדות טענו כי משעה שתוכנית הפרישה הינה חלק ממדיניות פרישה מרצון לכלל עובדי המדינה, אין מקום להבחנה, לעניין הענקת דרגת פרישה, בין עובדים סוציאליים לבין עובדים אחרים במשרד הביטחון. לטענתן, הן הופלו לרעה בהשוואה לעובדים אחרים במשרד הביטחון, אשר עבדו בכפיפה אחת עימן ופרשו בתוכנית פרישה מוקדמת וזכו לדרגת פרישה.

 

בתביעתן הסתמכו העובדות גם על זיכרון דברים מיום 22.2.81, בין האיגוד לבין ממשלת ישראל, הקובע השוואת תנאי עבודה בין העובדים הסוציאליים לבין כלל העובדים במשרד הביטחון (להלן- זיכרון הדברים). לטענתן, העיקרון שנקבע בזיכרון הדברים כוחו יפה אף לעניין השוואת תנאי הפרישה לפנסיה. עוד טענו העובדות כי זכאותן לדרגת פרישה קמה לאור המטרה של דרגת הפרישה לפצות גמלאים על שחיקה עתידית בגימלתם.

 

4.         המדינה טענה כי העובדות אינן זכאיות ל"דרגת פרישה" או לתוספת דרגה כלשהי, שכן דרגת פרישה תחול רק על דרוגים מסוימים שנקבעו והעובדים הסוציאליים אינם נמנים עליהם. לטענתה, דרגת פרישה הינה הטבה המוענקת בנסיבות מסוימות ואינה בגדר זכות מוקנית. עוד טענה המדינה כי בדירוג העובדים הסוציאליים נקבע סולם שכר בזיקה ישירה לתפקיד אותו ממלא העובד. הוסבר כי הדרגות בסולם המשכורת של העובדים הסוציאליים בוטלו ומשכורתו של עובד סוציאלי נקבעה בהתאם לרמת השכלתו, שנות הוותק שלו ותפקידו ועל כך ניתן גמול תפקיד לכל תפקיד. לטענת המדינה, העובדות אינן מדורגות ב"דרגות" כנטען, אלא נמצאות ברמות שכר על פי תפקיד ומהן נגזר שיעור הפנסיה שלהן.

 

עוד טענה המדינה כי משעה שהעובדות בחרו מרצונן הטוב והחופשי לפרוש על פי התנאים שהוצעו להן, במיוחד כאשר היה ברור וידוע להן מראש כי אין זכאות ל"דרגת פרישה", הן מנועות מלדרוש תנאים וזכויות שאינם כלולים בתוכנית הפרישה. לטענתה, תוכנית הפרישה לקחה בחשבון תקציב מסוים ולפיכך לא ניתן לחייבה לשלם כספים נוספים, אשר לא נלקחו בחשבון בעת ההחלטה על תוכנית הפרישה המוקדמת. עוד טענה המדינה כי זיכרון הדברים אינו רלוונטי לגבי פרישה מהעבודה ואין בו כדי להקנות לעובדות את הזכויות הנתבעות.   

 

5.         בית הדין האזורי דחה את תביעת העובדות. בית הדין האזורי קבע, על יסוד הראיות שבאו בפניו, כי עוד לפני הפרישה קיבלו העובדות עדכון באשר לתנאי הפרישה המוצעים והיה ברור להן כי לא יקבלו דרגה נוספת בעת הפרישה.

 

בית הדין האזורי התייחס לטענה כי הענקת דרגת פרישה לדירוגים מסוימים ולא לאחרים היפלה את העובדות המדורגות בדירוג עו"ס.  בקשר לכך קבע בית הדין כי לא הוכח בסיס עובדתי לטענת הפליה, שכן מכלול התנאים שבכל דירוג שונה והתנאים בדירוג העובדים הסוציאליים עולים על אלה שבחלק מן הדרוגים האחרים. קביעה זו ביסס בית הדין בין היתר על עדותה של המערערת שביקשה לעבור מדירוג המח"ר לדירוג העו"ס, כיוון שסברה שתנאי פרישתה באותו דרוג יהיו טובים יותר. כמו כן נקבע כי לא הוכחה טענת העובדות כי, מלבד דרגת הפרישה, שאר התנאים בהסדר הפרישה היו זהים למדורגים בדירוג המח"ר ולמדורגים בדירוג העו"ס, באופן המצדיק השוואת הזכויות גם לצורך דרגת פרישה. בית הדין הוסיף וקבע כי אין לכפות על המדינה ליצור מנגנון פרישה אחיד לכלל הפורשים, במיוחד כאשר קיימים בפועל הסדרי פרישה שונים למגזרים שונים בשירות הציבורי. בהקשר זה צויין כי דרגות פרישה לא הוענקו גם למגזרים אחרים זולת העובדים הסוציאליים, כגון - עובדי הוראה רופאים ואחיות, ואף מטעם זה לא ניתן לטעון לאבחנה לא עניינית. לדעת בית הדין אין מקום לטענת הפליה שעה שהוכח כי מדובר בדירוגי שכר נפרדים ושונים, אשר לא ניתן להשוות ביניהם. בית הדין קבע כי העובדות זכו להטבות מכח היותן מדורגות בדירוג מסויים בתקופת עבודתן כעו"ס ועל פי אותו הדירוג נקבעו תנאי הפרישה.

 

בית הדין דחה את טענת העובדות בדבר זכאותן להצמדה לדירוג המח"ר מכוח זיכרון הדברים. בית הדין קבע כי קיים שוני בין אופן קידומם של העובדים הסוציאליים לבין אופן קידומם של עובדים בדירוג המח"ר. עוד נקבע  כי אף אם הוצמדו תנאי עבודתם של העובדים הסוציאלים לאלה של העובדים המדורגים בדרוג המח"ר - דבר שלא הוכח - אין לראות הצמדה זו כחלה  מאליה גם על תנאי פרישה, שעה שלא  צויין הדבר במפורש.

 

טענת העובדות בדבר זכאותן לדרגת פרישה מכוח הוראות התקשי"ר נדחתה אף היא וזאת נוכח אי עמידתן בתנאים שנקבעו בו.

 

6.         הערעור בפנינו הוגש על ידי המערערת לבדה. המערערת חוזרת על עיקרי טיעוניה בבית הדין האזורי בדבר הפליתה ומוסיפה כי הופלתה לרעה לעומת עובדים בדירוגים אחרים אשר זכו עם פרישתם לדרגת פרישה. לטענתה, היה על בית הדין להעניק לעובדות סוציאליות תנאים שווים לאלה שהוענקו לעובדים בדירוגים האחרים מכוח כללי השיוויון. המערערת טוענת כי אין מקום לקבל את טענת המדינה כי השוני בין עובדים סוציאליים לבין שאר העובדים במשרד הביטחון נובע ממבנה שכרם הייחודי של העובדים הסוציאליים. לטענת המערערת, הוראת התקשי"ר מעניקות לעובדים הסוציאליים זכות לקבלת דרגת פרישה כמו לשאר הדירוגים. עוד טוענת המערערת כי, החל מחודש יולי 2002, הסכימה המדינה להשוות את זכויות העובדים הסוציאליים בפרישה מרצון לשאר הדירוגים בכך שהוכר קידומם של עובדים סוציאליים ברמת גמול נוספת בעת פרישתם (הודעת נציבות שירות המדינה מיום 16.7.03, מוצג ת/1).  

 

                מוסיפה המערערת וטוענת כי נפל פגם בפסק הדין של בית הדין האזורי עקב קיום הדיון בהעדר אחד מנציגי הציבור, שכן רק בישיבת הוכחות אחת  מתוך שלוש שהתקיימו, השתתפו כל חברי המותב. לבסוף טענה המערערת כי בית הדין התעלם מעניינה המיוחד השונה מעניינן של שאר העובדות.

 

7.         המדינה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי. לטענתה, פסק הדין מעוגן היטב בעובדות ובחוק והמערערת לא הצביעה על כל עילה להתערב בו. המדינה טוענת כי העדרם של נציגי ציבור מחלק מדיוני ההוכחות אינן שולל את  כשירותו של הדיון ואת כשירותם של נציגי הציבור לחתום על פסק הדין.

 

עוד טוענת המדינה כי אין מקום לקבל את טענת המערערת כי בית הדין התעלם מעניינה המיוחד. לטענתה, נסיבותיה האישיות של המערערת אינן מקימות לה זכות לסעד שונה מזה שנתבע בכתב התביעה, וטענתה בעניין זה אינה אלא הרחבת חזית.

 

 

8.         לאחר בחינת כל החומר שבתיק וטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מפורט, מנומק ומבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות ולא מצאנו טעם משפטי המצדיק התערבות ערכאת הערעור בו. אנו מוצאים כי ראוי  פסק  דינו  של  בית  הדין האזורי  להתאשר, מטעמיו,  בהתאם  לתקנה

108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991.  על האמור בפסק דינו של בית הדין האזורי נוסיף מעט משלנו.

 

9.         המדינה הכינה תוכנית לפרישת עובדים מרצון. התכנית גובשה בהתאם למדיניות הממשלה להקטין את מצבת כח האדם בשירות הציבורי. התכנית מצאה ביטוי מפורט בחוזר שהוצא על ידי הגורם המוסמך (נציבות שירות המדינה) והופץ לידיעת ציבור העובדים במשרדים.

 

10.       תוכנית הפרישה יצרה אבחנה בין דירוגים שונים לעניין הענקת דרגת פרישה. בחוזר צויינו מפורשות הדירוגים עליהם תחול ההוראה דרגת פרישה (דירוגי המח"ר, המהנדסים, הטכנאים ומקצ"ט). דירוג העובדים הסוציאליים לא נמנה על הדירוגים האמורים (סעיף 1 ב’ לחוזר נציבות שירות המדינה משנת 1997; נספח א’ 1 לתצהירה של גב’ יעקובוביץ). לפי זה, כוונת המדינה היתה להעניק דרגת פרישה לדירוגים מסוימים ולא לדירוגים העובדים הסוציאליים. מן התשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי עולה שהמערערת היתה מודעת לתנאי הפרישה המוצעים ובמיוחד היתה מודעת לכך שלא תוענק  לה דרגת פרישה בהיותה מדרגת בדירוג העובדים הסוציאליים.  הדברים פורטו בעדותה של המערערת בבית הדין האזורי (פרוטוקול מיום 26.6.03, עמ’ 9).

 

11.       ההחלטה להעניק דרגת פרישה לדירוגים מסוימים ולא לאחרים היתה מכוונת ומודעת. מן התשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי עולה בבירור כי קיים שוני בין דירוג העובדים הסוציאליים לדירוגים אחרים. דירוג העובדים הסוציאליים הינו הדירוג היחיד בו נקבעה רמת שכר בזיקה לתפקיד אותו ממלא העובד, להבדיל מדירוגים אחרים בהם נקבע השכר על פי דרגת תקן בסולם דרגות נתון. לדירוג העובדים הסוציאליים יש "לוח תפקיד" במקום "סולם שכר" ו"רמות גמול תפקיד" במקום "דרגות". בדירוג זה רמות השכר נקבעות לפי תפקיד העובד. הכללים שנקבעו בהסדר הפרישה בדבר דרגת פרישה מחריגים מתוכם דירוגים וקבוצות עובדים מסויימות מסיבות רלוונטיות וכלכליות מתוך התחשבות במאפיינים המיוחדים של כל קבוצה. כך, שכרם של העובדים הסוציאליים הינו ייחודי וגבוה ולפיכך אין הם זכאים לדרגת פרישה. אף המערערת הסבירה בעדותה בבית הדין האזורי כי נאבקה להחזירה מדירוג המח"ר בו היתה מדורגת בתקופה מסויימת אל דירוג העו"ס, בין השאר משיקולים של רמת שכר גבוהה בדירוג העו"ס לעומת דירוג המח"ר.

 

12.       ההבחנה שיוצרים הכללים בין הדירוגים השונים היא לגיטימית שכן היא מבוססת על שיקולים רלוונטיים. הבחנה זו אפשרית והינה חלק מפררוגטיבת הניהול של המדינה. הבחנה זו מבוססת על שיקולים עניינים ומקצועיים והיא אינה נגועה בהפליה.

 

13.       דרגת הפרישה הוענקה לדירוגים מסויימים ולא לאחרים. כך, למשל, מפסק הדין של בית הדין האזורי עולה כי גם עובדי הוראה, רופאים ואחיות לא נהנו מהסדר של דרגת פרישה, כמו העובדים הסוציאליים. מציאות זו תומכת במסקנה כי ההבחנה בין הדירוגים נעשתה על בסיס ענייני ומקצועי אין היא נגועה בהפליה פסולה.

 

14.       המערערת היתה מודעת לשוני בתנאי הפרישה בין הדירוגים השונים. למרות זאת, בחרה המערערת לפרוש על פי התנאים שנקבעו. יותר מכך, במועד הרלבנטי (שנת 1998) היתה המערערת בדירוג המח"ר ובדיקתה העלתה כי בדירוג העובדים הסוציאליים היא תזכה ל"סל" פרישה טוב יותר גם בהתחשב בדרגת הפרישה הנוספת אותה יכלה לקבל בדירוג המח"ר. לאור זאת הועברה המערערת – על פי בקשתה - לתפקיד בדירוג העו"ס על מנת להעניק לה את מירב ההטבות של דירוג זה (עדות גב’ יעקובוביץ מיום 6.11.03). בנסיבות אלה לא תישמע טענת המערערת כי קופחה לעת פרישתה או כי מגיעה לה "דרגת פרישה" בדירוג העובדים הסוציאליים.

15.       זכותה של המערערת לפרישה נקבעת לפי התנאים שנקבעו לעניין זה במועד פרישתה. כפי שראינו, המערערת זכתה למירב  התנאים שהיו אפשריים במועד פרישתה. אם, במרוצת הזמן, נקבעו תנאים חדשים ואחרים לעובדים פורשים, הרי אין להם תחולה על מי שפרשו קודם לכן. מקובלת עלינו גישת בית הדין האזורי שהסדרים עתידיים אינם יכולים לשלול זכויות שהוקנו לעובד שפרש בעבר ועל פי אותו עקרון, הסדרים עתידיים אינם יכולים להעניק זכויות יתר לעובד שכזה. טיבם של הסדרי פרישה שהם גמישים ומשתנים מתקופה לתקופה בשל מיגוון של שיקולים ולא ניתן להעניק לכל עובד שפרש בעבר תנאים שונים שנקבעו לאחר פרישתו.

 

16.       יש לדחות את טענת המערערת על בטלות פסק הדין בשל העדרם של נציגי ציבור מחלק מהדיונים. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, נעדרה נציגת ציבור מן הדיון מיום 26.6.03, התקיים דיון בפני מותב מלא ביום 10.7.03 ובדיון מיום 6.11.03 נעדרו שני נציגי הציבור. היעדרות זו היתה למרות שנציגי הציבור הוזמנו כדין. בדיונים מיום 26.6.03 ומיום 6.11.03, נתן בית הדין החלטות מיוחדות בדבר קיום הדיון בהעדר נציגי ציבור, זאת לפי סעיף 22 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969. בית הדין נימק החלטתו בצורך לקדם את הדיון. שיקול של יעילות הדיון היא לגיטימי ואינו פוגע בחוקיות ההליך (דב"ע מח/23-4 ההסתדרות הכללית ואח’ – רשות שדות התעופה ואח’, פד"ע יט, 449). מעבר לכך, בעלי הדין לא הסתייגו מהחלטות אלה של בית הדין ולא ביקשו להימנע מקיום הדיון בהעדר נציגי ציבור או לדחות את הדיון למועד אחר. בנסיבות אלה לא תישמע טענת המערערת על פגם בהליך.

 

17.       אשר לטענה כי פסק הדין של בית הדין האזורי נחתם בידי נציגי ציבור אשר לא נכחו במהלך כל ישיבות בית הדין – מצב שכזה אפשרי, אף אם אינו רצוי, ואין בו כדי לבטל את פסק הדין. כך נפסק משכבר הימים (דב"ע נו/2-2; דב"ע נו/ 109-9 לוג’יק בע"מ – אהרון וולשטיין ואח’; פד"ע כט, 560, 570, פיסקה מס’ 17) ואין כל עילה או צידוק  לסטות מהלכה זו. מדובר בתביעה שהוגשה בשנת 2000 וראוי היה לקדם את הדיון בה, כפי שראה בית הדין האזורי לעשות.

 

18.       סוף דבר – הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המדינה בקשר לערעור זה בסכום של 7,500 ש"ח.

 

 

 

                                                                               

השופט שמואל צור

השופט יגאל פליטמן

השופט עמירם רבינוביץ

 

 

נציג מעבידים מר בנימין ליברמן

נציג עובדים מר שלום חבשוש