דיני ראיות, סדרי דין ותצהירים בבית הדין לעבודה
|
|
התקבלו 3 דירוגים בציון ממוצע: 4.0 מתוך 5 |
דיני ראיות, סדרי דין ותצהירים בבית הדין לעבודה
עע 148/08, עע 161/08, קטעים מפסק דינו של כב' הנשיא סטיב אדלר
אחד מייעודיו של בית הדין לעבודה הוא לאפשר גישה (access) נוחה לבית המשפט לעובדים, לגימלאים, למבקשי גמלאות ולמעסיקים, באמצעות מנגנוני דיון פשוטים ויעילים וללא צורך בהשקעת משאבים רבים מצד בעלי הדין. לשם השגת תכלית זו, נקבעה במסגרת סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, המדיניות הכללית בעניין ניהול דיונים וסדרי דין בבתי הדין לעבודה כדלקמן: "בכל עניין של סדר דין שאין עליו הוראה אחרת בחוק זה או בתקנות לפיו, ינהג בית הדין בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק".
הפסיקה עמדה עוד לפני שנים על תכליתו של סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה כסעיף שמטרתו לאפשר לבתי הדין לעבודה גמישות פרוצדוראלית מירבית, תוך שמירת זכויותיהם היסודיות של המתדיינים. [1] עוד נפסק, כי המחוקק ביקש, באמצעות הוראת סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, לפשט את הליכי הדיון בבית הדין לעבודה ולמנוע נוקשות במקום שהדבר אינו עומד בניגוד להוראת חוק או תקנה. [2] דברים אלה אמורים אף בהתייחס לסדרי הדין הקבועים בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 ובתקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), התשכ"ט-1969.
מגמת השמירה על "עקרון הנגישות" לציבור המתדיינים בפני בתי הדין לעבודה, באה לידי ביטוי גם בהוראת סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה הקובעת כי "בית הדין לא יהיה קשור בדיני הראיות אלא בדיון על פי סעיפים 24(ב) ו- 26(ב) [בדיונים הפליליים – ס.א.]". דיני הראיות בבית הדין לעבודה מושתתים אמנם על העקרונות הכלליים של פקודת הראיות ועל הכללים הראיתיים המקובלים במערכת בתי המשפט. עם זאת, עוד מראשית ימיו, פעל בית הדין להתאמת כללי הדיון לפניו לאופיים המיוחד של ההליכים המתנהלים בשעריו.
חברי השופט צור עמד על האמור במסגרת פסק דין רונית חמו, בהאי לישנא:
"שחרורם של בתי-הדין לעבודה מכבלי דיני הראיות נועד לפשט את הדיון המשפטי בפני בית-הדין לעבודה, להגמיש את ההליך השיפוטי ולסייע לבית-הדין להגיע לתוצאה נכונה, צודקת ופשוטה בעניין הבא בפניו. עם זאת, הוראת סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה לא נועדה לשחרר את בית-הדין כליל מעקרונות דיני הראיות, להכשיר ראיות פסולות או לפעול בניגוד לכללים המקובלים הנהוגים בתחום זה [3] ".
עדות ראשית בתצהיר
כבר בראשית ימיו של בית הדין לעבודה, ומתוקף הוראת סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תפסו התצהירים מקום מרכזי במסגרת הבאת הראיות בהליך המשפטי בפני בתי הדין. בעלי הדין חוייבו להגיש את עדויותיהם הראשיות בתצהירים במסגרת הדיון המוקדם או מכח החלטות שיפוטיות.
ב"הנחיות הנשיא" בדבר הכנת הדיון, הונחו בתי הדין לקיים הכנת דיון אשר תביא לפישוט, ייעול וקיצור ההליך השיפוטי ותאפשר למותב היושב בדין להתכונן כראוי לדיון. [4] בנוסף, חויבו בעלי הדין במסגרת הכנת הדיון להגיש את כל המסמכים שבכוונתם להביא לפני בית הדין. הנחיות אלה עודכנו כמה שנים מאוחר יותר [5] באופן בו הונחו בתי הדין לחייב את בעלי הדין להגיש "תצהירים מאומתים כדין ובהם דברי עדותם של הצדדים ודברי העדים שבדעתם להשמיע וכן העתק של כל ראיה שבדעתם להגיש לבית-הדין".
יש לציין, כי הגשת העדויות הראשיות של בעלי הדין בתצהירים, מסייעת בהכנה יעילה של הדיון, מפשטת אותו, מקצרת אותו, מונעת "הפתעות", מאפשרת פעמים רבות לסיים את שמיעת ההוכחות בישיבה אחת, ומייתרת במרבית המקרים את הצורך בחקירה ראשית של העדים.
בחינת מהימנות העדים שעדותם הראשית הוגשה בתצהירים תיעשה בעיקרה, בשלב חקירתם הנגדית. במסגרת אותה חקירה נגדית מתרשם בית הדין ממהימנותו של העד וגרסתו.
סדרי דיון מיוחדים בתביעות של מהגרי העבודה
בית דין זה עמד לא אחת על הקשיים הניצבים בפני מהגרי עבודה המבקשים למצות את זכויותיהם כלפי מעסיקיהם הישראלים. בפסק דין קיניאנג'וי פסקתי לעניין זה כך:
"בפני העובדים הזרים ניצב מגוון מכשולים המקשים על גישתם אל מערכת בתי-הדין. על מכשולים אלה ניתן למנות את מחסום השפה, המחסור באמצעים כלכליים ואי-הכרת המערכת המשפטית על כלליה. לאמור, יש להוסיף את העובדה שהעובדים הזרים תלויים במעסיקם לא רק כמקור פרנסה, אלא גם כמי שמחזיק ברישיונות השהייה שלהם בארץ [יצויין, כי בעניין זה חלה רוויזיה לקולא בשנים האחרונות, ס.א.] כתוצאה מכך, עמידתו של עובד זר על זכויותיו עלולה להוביל להפסקת עבודתו ולגירושו מהארץ. משכך, יש להימנע ככל הניתן מהערמת מכשול נוסף על דרכם של עובדים זרים במימוש זכויותיהם בבית-הדין".
במגמה ליתן למהגרי עבודה אפשרות לממש את זכויותיהם כלפי מעסיקיהם, פועלים בתי הדין מזה שנים להתאמת דיני הראיות וסדרי הדין לאופיין המיוחד של תביעות מהגרי העבודה. לצורך כך, הונהגה בבתי הדין לעבודה שורת הקלות דיוניות בהתייחס לתביעותיהם של העובדים הזרים, וביניהן: פרוצדורת גביית העדות המוקדמת בתביעות של עובדים זרים הצפויים לעזוב את הארץ או שהוצא נגדם צו גירוש; [6] קביעת נוהל דיון "מזורז" בתביעותיהם של העובדים הזרים, כך שהתביעות יזכו לעדיפות דיונית ולקביעת מועדי דיון רצופים וסמוכים; הענקת "פטור" לעובדים זרים מהצגת אישור של לשכת הסעד המקומית בתמיכה לבקשה לדחיית אגרה, כפי שהדבר נדרש עד תיקונן לאחרונה של תקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשכ"ט-1969. בעניין זה, "הסתפקו" שופטי בתי הדין האזוריים ורשמיהם בתצהיר שהגיש העובד הזר בתמיכה לבקשה.
יצויין, כי תקנות האגרות תוקנו ביום 25.8.2008, [7] וכיום גם תובע ישראלי אינו נדרש להציג אישור מאת לשכת הסעד המקומית לצורך קבלת פטור מתשלום אגרה [8] והבקשה מוכרעת על יסוד תצהירי הצדדים.
מעמדו של תצהיר עדות ראשית שנחתם מחוץ לגבולות המדינה
נפנה לבחינת הגדרתו של תצהיר בדין ולאחר מכן נזקק לנפקותו הראייתית של תצהיר שנחתם לפני עורך דין ישראלי (שאינו נוטריון) מחוץ לגבולות המדינה. זאת, מתוך נקודת המוצא של גמישות דיונית בתביעות של מהגרי עבודה במטרה לסייע בידיהם להביא עניינם לפני בית הדין, ובהתחשב במסגרת הכללית של הדיון בבית הדין לעבודה המבוסס על העקרונות הכלליים של דיני הראיות. "תצהיר" מוגדר בתקנה 1 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, כהגדרתו בתקנות סדר הדין האזרחי, לאמור:
" 'תצהיר' – תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות, לרבות הצהרה בכתב שניתנה מחוץ לישראל בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל או שניתנה לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור ולרבות הצהרת אימות הניתנת בפני רשם".
הגדרה זו, הזהה כאמור להגדרת תצהיר בתקנות סדר דין אזרחי, משלימה את האמור בסעיפים 15 ו-30 לפקודת הראיות [9]. סעיף 30 לפקודת הראיות קובע:
הוכחת תעודות-חוץ
30. יפוי-כח או כל מסמך אחר שבכתב שנערכו או שהוצאו במקום שמחוץ לשטח שחל עליו משפט מדינת ישראל, מותר בכל משפט או ענין אזרחיים, ובכפוף לכל סייג מוצדק, להוכיחם באישורם של הצדדים שהוציאום, או בהצהרה שבכתב של אחד מעדי האימות, שנמסרו כנחזה בפני אחד מאלה:
(1) נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי, וקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו על גבי המסמך או בנספח אליו;
(2) נוטריון ציבורי, וקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו הנוטריונית ואומתו בכתב בידי נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי ובחותמתו הרשמית על גבי המסמך או בנספח אליו.
סיכום ההלכה בעניין עריכת תצהיר מחוץ לגבולות המדינה נמצאה לנו בספר היסוד: "סדר הדין האזרחי" (נשיא בית המשפט העליון לשעבר יואל זוסמן ז"ל), כלקמן:
"בחוץ לארץ ניתן לערוך תצהיר בשתי דרכים. מכח ההגדרה של תצהיר בתקנה 1, אפשר לערוך תצהיר בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל. ומכח סעיף 30 לפקודת הראיות הוסמכו גם נציגים דיפלומטיים וקונסולריים ישראליים בחוץ לארץ לאשר הצהרה שניתנה בהתאם לסעיף הנ"ל. אך תצהיר, כהגדרתו הנ"ל, כולל גם "הצהרה בכתב שניתנה לפי דין המקום שבו ניתנה" ואושרה בידי נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל, ולפיכך אפשר לערוך תצהיר בחוץ לארץ גם בפני רשות מרשויות המקום, ובלבד שעל פי דין המקום הוסכמה לכך. כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר, יניח בית המשפט, כי האדם שלפניו נערך התצהיר בחוץ לארץ היה מוסמך לכך לפי חוקי ארצו: חזקה שאין רשות מוציאה מתחת ידה דבר שאינו מתוקן; אישור של הנציג הדיפלומטי או הקונסולרי, הנדרש עכשיו, כאמור, נותן משנה תוקף לחזקה האמורה" [10] .
בתי המשפט ובתי הדין לעבודה, על ערכאותיהם, ייחסו באופן עקבי להוראות הדין פרשנות לפיה מתן הצהרה בכתב מחוץ לגבולות המדינה נדרשת לאישור לפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל או שיש לאשרה לפי דין המקום באישור נציג דיפלומטי או קונסולרי. במאמר מוסגר יצויין, כי קיימות אף דרכים אחרות לאישור בחוץ לארץ של תצהיר שנועד לשם שימוש בישראל, לרבות מכח אמנת האג בדבר ביטול אימות מסמכי חוץ ציבוריים:Convention of Abolishing the Requirement of Legalization for Foreign Public Documents. משנת 1961.[11]
[1] דב"ע נז/308-3 ארגון עובדי בנק המזרחי המאוחד בע"מ – בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פד"ע
לג 506.
[2] דב"ע מט/124-3 טניס בע"מ – מגדל בע"מ, פד"ע כא 92.
[3] עע 1520/04 רונית חמו – אלעזר עמשי, פד"ע מ' 44 בעמוד 47.
[4] ראו: הנחיות - הכנת הדיון, סעיף 18(ד) לחוק בית-הדין לעבודה, פד"ע כרך ד' ע' 80, בע' 81.
[5] הנחיות - הכנת הדיון, פד"ע כרך י"ח, ע' 389, בע' 390.
[6] ראה: עע 257/03 ראמונצ'יטו – שנון, ניתן ביום 26.8.2003.
[7] ראה: תקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח-2008, ק"ת תשס"ח מס' 6706 מיום 31.8.2008.
[8] ראה: תקנה 12 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח-2008.
[9] סימן א': תצהירים
15(א) מקום שמותר לאדם על פי דין, או שנדרש אדם, להוכיח דבר על ידי תצהיר בכתב, בשבועה או בהן צדק, יהיה תצהירו בכתב ראיה כשרה, אם הוזהר המצהיר כי עליו להצהיר את האמת וכי יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן.
(ב) האזהרה לפי סעיף קטן (א) תינתן, ונתינתה תאושר על פני התצהיר על ידי אחד מאלה:
(1) שופט;
(2) דיין בבית דין דתי;
(3) היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, פרקליט מחוז, פרקליטי נפה, וסגני פרקליט המדינה ופרקליטי המחוז ועוזריהם;
(4) עורך-דין;
(5) ראש רשות מקומית;
(6) אדם אחר שהסמיכו לכך שר המשפטים.
[10] י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995), בעמוד 721.
[11] להרחבה ראו את המפורט בעניין זה בספרו המקיף של עו"ד יונה דה לוי דיני הנוטריון ותולדותיו (הוצאת לשכת עורכי הדין).
לשאלות, תגובות או הערות בנושאי דיני עבודה וזכויות לחץ/י כאן
