קביעות באוניברסיטה בבית הדין לעבודה

דרגו את המאמר

התקבלו 4 דירוגים בציון ממוצע: 4.0 מתוך 5

מרצים המועסקים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל שואפים בדרך כלל לקבל קביעות. לא אחת, קביעות הינה הבטחה למשרה לאורך שנים, והעדר קביעות יכול להיות עילה לפיטורים. דהיינו, מדובר ממש במשחק סכום אפס. בעוד מרצה פלוני מקבל קביעות ונהנה מרשת ביטחון תעסוקתית חזקה ביותר, דחיית בקשתו של אלמוני לקבלת קביעות עלולה להוביל לפיטוריו.

הדרך לקבלת קביעות במוסד להשכלה גבוהה עוברת בהשלמת דוקטורט, צבירת ניסיון של מספר שנים וקבלת מעמד של מרצה בכיר. כפי שצוין לעיל, כאשר המוסד האקדמי מסרב להעניק למרצה מסוים את הקביעות המיוחלת, יכולות להיות לכך השלכות הרות גורל מבחינת העובד. אי לכך, פעמים רבות, הצדדים מניחים את הסוגיה לפתחו של בית הדין לעבודה.

      קראו עוד בתחום:

• מורה זוכה בקביעות באופן אוטומטי לאחר ארבע שנים, האמנם?
• דחיית קידום לדרגת פרופסור מן המניין ובקשה לחשיפת מסמכים בבית הדין לעבודה
• האם אוניברסיטה הפלתה מרצה על רקע מוצא?
• הטרדה מינית - מרצה פוטר בגין התנהגות בלתי הולמת
• האם תקופה בה המרצה הייתה עוזרת הוראה נחשבת עבור פיצויי פיטורים?

במקרים אלה, המרצה טוען כי הוא היה זכאי לקבל את הקביעות וזאת לא ניתנה לו בשל שיקולים בלתי עניינים. מנגד, המוסד האקדמי "מסביר" כי המרצה לא עמד בדרישות המצופות ממרצים בכירים ולא היה מנוס מאי מתן קביעות. להלן דוגמא למקרים כאמור.

אי מתן קביעות בגין העדר כישורי הוראה

באוגוסט 2011, בית הדין לעבודה בבאר שבע דחה בקשה של מרצה לקבלת קביעות באוניברסיטה ולביטול פיטוריו. המרצה, אשר שימוש באוניברסיטת בן גוריון כמרצה לשפות עתיקות, טען כי שנה בלבד לפני שבקשתו לקבלת קביעות נדחתה הוא קיבל קידום למעמד של "מורה בכיר". אי לכך, לדבריו, ההחלטה שלא להעניק לו קביעות הייתה בלתי סבירה. כמו כן, היות והמרצה לא זכה לקביעות, הוא פוטר מעבודתו במוסד האקדמי. המרצה העלה טענות קשות כנגד האוניברסיטה גם באשר לאופן ניהול הליך השימוע בעניינו.

מנגד, האוניברסיטה טענה כי העובדה שהמרצה קיבל קידום לא העידה על כך שהוא היה זכאי לקבל קביעות. הודגש כי הוועדות האקדמיות אשר בוחנות את האפשרות להענקת קביעות למרצים עמדו על הנסיבות המדוברות ודחו את הבקשה. האוניברסיטה טענה כי הדחייה הייתה על סמך חוות דעת מקצועיות ובשל "העדר כישורי הוראה". בית הדין לעבודה קיבל את טענות האוניברסיטה. נקבע כי הקידום לדרגת "מורה בכיר" לא קיפל בתוכו הבטחה למתן קביעות. כמו כן, השופט עמד ארוכות בפסק דינו על משמעות עצמאותם האקדמית של האוניברסיטאות והמוסדות להשכלה גבוהה בישראל (לרבות בסוגיות הקשורות למינויים, קביעות ודרגות).

פיצויים למרות דחיית בקשה לקביעות

לעיתים, דחיית הבקשה לקבלת קביעות לא תמנע פסיקת פיצויים למרצה המפוטר. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק דין אשר ניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב במרץ 2006. במקרה זה, מרצה אשר הועסק בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב הגיש תביעה במסגרתה הוא טען כי הוא הופלה על ידי המוסד האקדמי מחמת פעילות ארגונית ו/או גילו המתקדם. כמו כן, המרצה העלה שורה של טענות בנוגע לפגמים שונים אשר נפלו בשימוע שנערך לו עובר לפיטוריו.

מנגד, האוניברסיטה טענה כי היות והמרצה הועסק מלכתחילה במסגרת חוזה עבודה לתקופה קצובה, הרי שהוא לא היה זכאי לשימוע לפני הפסקת עבודתו. כמו כן, נטען כי תנאי העסקתו של המרצה לא כללו הענקת קביעות באופן אוטומטי. בית הדין לעבודה קיבל את טענות האוניברסיטה באשר לכשרות הפיטורים ואי מתן הקביעות. עם זאת, נקבע כי השימוע אשר נערך לתובע פגע בזכויותיו והקים לו זכות לפיצויים. סך הפיצויים הועמד על שיעור של שש משכורות (92,000 שקלים) וכן תשלום בסך 31,000 שקלים בעבור שעות עבודה מעבר למכסה המקסימאלית.

חופש אקדמי - עיקרון מוביל בעניינים אלה

כפי שניתן לראות, בתי הדין לעבודה מבהירים - פעם אחר פעם - כי המונח "חופש אקדמאי" חל גם לגבי התנהלות מוסדות להשכלה גבוהה מול מרצים הפועלים בתחומם. על פי רוב, בתי הדין לעבודה לא יתערבו בשיקוליהן של הוועדות הקובעות את הדרגות והקידומים, וזאת משום שחזקה עליהן שהן פועלות ממניעים מקצועיים ואקדמיים בלבד. דברים אלה מוצאים ביטוי בחוק המועצה להשכלה גבוהה הקובע כי "מוסד מוכר הוא בן חורין לכלכל ענייניו האקדמיים והמנהליים במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו".