הפסקת עבודה של מאמן כדורסל באמצע העונה והפרת חוזה לתקופה קצובה

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

מאמני ספורט בקבוצות כדורסל וכדורגל נמדדים לא אחת בהתאם להצלחות הקבוצה. ואכן, כאשר התוצאות אינן מספקות את האוהדים ו/או ההנהלה, הרי שייתכן והמאמן יאבד את משרתו. פיטורים אלה יכולים להיות גם מנת חלקם של מאמנים מפורסמים, מוערכים ומצליחים. פיטורים באמצע העונה עלולים לעלות כדי הפרת חוזה עבודה לתקופה קצובה. להלן דוגמא למקרה בו מאמן כדורסל פוטר והקבוצה לא שילמה לו פיצויים בגין הפרה של חוזה עבודה. טענתה של הקבוצה הייתה כי המאמן "הפר את חובת הגילוי" כלפיה וזאת משום שהוא לא יידע אותה באשר להעדר תעודת מאמן מבחינתו. בית הדין לעבודה קבע אחרת. מדוע?

מאמן קבוצת כדורסל החל את עבודתו בקבוצה וזאת מבלי שהייתה בידו תעודת מאמן. למרות שהיה מדובר בחוזה לתקופה קצובה, קבוצת הכדורסל הפסיקה את עבודתו של המאמן באמצע העונה. הקבוצה טענה כי היא "נאלצה" לעשות כן בשל העדר תעודת מאמן. לטענתה, המאמן הפר כלפיה את חובת הגילוי בעריכת חוזה העבודה, וזאת כאשר הוא לא יידע אותה שאין בידיו את התעודה המדוברת. אי לכך, הקבוצה עתרה לפיצוי בגין הפרת חוזה עבודה.

תעודת המאמן לא הייתה הסיבה לפיטורים

שני הצדדים לא היו חלוקים בנוגע לכך שחוזה העבודה שנערך ביניהם קיפל בתוכו התחייבות הדדית. הוסכם כי המאמן ישמש כמאמן הקבוצה למשך עונת 2004/2005. דהיינו, לכל אורך עונת המשחקים. אי לכך, מדובר ללא ספק בחוזה עבודה לתקופה קצובה. בית הדין לעבודה קבע כי הפסקת עבודתו של המאמן במקרה דנן הייתה פיטורין ברורים ולא "הסכמה הדדית" בין הצדדים. אי לכך, נקבע כי הקבוצה הפרה כלפי המאמן את חוזה העבודה לתקופה קצובה שנערך עימו. דהיינו, התובעת הייתה זו שהפרה את מחויבויותיה כלפי המאמן.

      קראו עוד על דיני עבודה בספורט:

• האם מאמן כדורגל בקבוצת חובבנית זכאי לפיצויי פיטורים?
• פיצויי פיטורים לספורטאי בתום חוזה לתקופה קצובה, האמנם?
• פיצויי פיטורים לשחקן כדורגל
• לא יורם מסך ההתאגדות בין שאול אייזנברג להפועל תל אביב
• יחסי עובד מעביד בין שחקן כדורגל לבין קבוצה בליגה הרביעית, האמנם?

 

כאמור, הקבוצה טענה כי לא הייתה לה כל ברירה אלא לנקוט בצעד זה, וזאת משום שהמאמן לא היה בעל הסמכה ראויה להמשיך בתפקידו. נטען כי כאשר הצדדים התקשרו זה עם זה, המאמן לא יידע את הקבוצה בנוגע לכך שאין בידו את תעודת האימון. הקבוצה העלתה אפוא טענת הטעיה.

בית הדין לעבודה בחן את הסיטואציה וקבע כי אין לקבל את הטענה לפיה המאמן הטעה את הקבוצה. באופן עובדתי, נקבע כי הדרישה החוקית לתעודת הסמכה באימון נחקקה אך לא נאכפה במועד המדובר. למעשה, איגוד הכדורסל החל לאכוף את החובה הנ"ל רק לאחר הגשת העתירה במקרה דנן. יתרה מכך, במשך כ-17 ברציפות, המאמן עבד בתור מאמן קבוצות בוגרים בכדורסל הישראלי, ומשנת 1987 בליגה הלאומית (היא הליגה הבכירה).

מדי שנה, המאמן היה מקבל "כרטיס מאמן" אשר היווה עבורו אסמכתא חוקית לכהן בתפקידו. יתרה מכך, הצדדים לא היו חלוקים על העובדה שהמאמן היה בעל הכישורים המתאימים והראויים לתפקיד (זאת נוכח הכשרתו וניסיונו). בית הדין לעבודה קבע כי המאמן לא היה יכול לדעת שהגורמים המוסמכים ישנו את דרכם בנוגע לתעודת המאמן בשלב מסוים. אי לכך, בית הדין קבע כי המאמן לא הפר את חובת הגילוי כאשר הוא לא עדכן את הקבוצה באשר להעדר תעודת מאמן באמתחתו.

זאת ועוד, בית הדין לעבודה קבע כי המאמן אף לא הפר את חוזה העבודה כלפי הקבוצה. נקבע כי הושג בין המאמן, הקבוצה והאיגוד המקצועי, הסכם אשר טמן בחובו פיתרון מעשי וממשי. דהיינו, הוסכם כי המאמן יוכל להשלים בתוך תקופה קצרה את בחינות ההסמכה העיוניות (מה שהיה חסר לו לקבלת התעודה). כמו כן, המאמן קיבל אישור להמשיך ולנהל את אימוני הקבוצה ומשחקיה בפועל. לנוכח הנסיבות אשר תוארו לעיל, והיות ובעיית העדר תעודת המאמן לא היוותה מכשול להמשך העבודה, הרי שהפסקת עבודתו של המאמן לא הייתה אלא פיטורים.