האם הגשת מועמדות לעבודה בגוף ציבורי במסגרת מכרז מחייבת חשיפת חקירה פלילית?

דרגו את המאמר

חקירה פלילית יכולה לעיתים לפגוע בסיכוייו של אדם להתקבל למקום העבודה. לא אחת, מעסיקים אינם מעוניינים להעסיק עובדים "נגועים בפלילים". יתרה מכך, ישנם מקרים בהם די בחשד פלילי בלבד בכדי לסכל את מועמדתו של פלוני למשרה. על מנת שמעסיקים לא ירשיעו חשודים בטרם עת, ובכדי להגן על האחרונים מבחינת זכויותיהם להליכי קבלה לעבודה הוגנים ושוויוניים, נקבע כי אין לשאול מועמד לעבודה על עבר פלילי.

      קראו עוד בתחום:

• שאלות מכשילות בראיון עבודה
• אפליה בקבלה לעבודה בשל מוגבלות
• האם ראיון העבודה התנהל בחוסר תום לב?
• הרשעת מעסיק בפלילים בגין אפליה בראיון עבודה, האמנם?
   

עם זאת, ישנן סיטואציות המצדיקות זאת אשר בהן ייתכן והמעסיק יוכל להפנות שאלות כגון דא לעובד. בית המשפט העליון, אשר נדרש לסוגיה בינואר 2013, קבע כי אמנם מעסיק הינו בעל זכות לדרוש מידע בנוגע לחקירה פלילית, אך זאת תחת מגבלות והגבלות שונות. יודגש כי בית המשפט העליון עסק במכרז ציבורי ולא בהעסקה פרטית. עם זאת, עורכי דין העוסקים בתחום סבורים כי פסק דינו של בית המשפט העליון יכול גם להשפיע על דיני העבודה במגזר הפרטי.

מכרזים הקובעים הליכי קבלה לעבודה דורשים מהמועמדים להציג בפני המראיינים את "מלוא התמונה" לגבי כישוריהם והתאמתם למשרה. המועמדים למכרז נדרשים להציג את ניסיונם בתחום ו"למכור" את עצמם לגוף הציבורי תוך כדי שהם טוענים שהם מתאימים למשרה ומסוגלים לבצעה ביעילות ובמקצועיות. האם קיימת חובה גם ליידע את הגוף הציבורי בנוגע לסוגיות אחרות אשר עלולות לפגוע בסיכוייו של המועמד להתקבל לתפקיד. לדוגמא, האם המועמד צריך ליידע מיוזמתו את הגוף הציבורי אודות חקירות פליליות רלבנטיות? סוגיה אשר זהו עניינה נדונה לאחרונה בבית המשפט העליון.

חקירה פלילית - אינטרס לגיטימי של המעסיק הציבורי

במסגרת פסק הדין בעליון, נקבע כי גוף ציבורי הינו בעל "אינטרס לגיטימי" לדעת אודות חקירות פליליות אשר מתנהלות כנגד אדם המציע את עצמו למשרה בעסקו. עם זאת, בית המשפט העליון החריג וקבע כי זכותו של המעסיק נובעת מהקשר שבין החקירות הפליליות לבין סיכון אשר כרוך בהעסקת העובד או רלבנטיות ישירה לכישוריו.

כיום, חוק המרשם הפלילי איננו אוסר הפניית שאלות לאדם באשר לעברו הפלילי. עם זאת, ההמלצה היא שלא לבקש מאדם מידע אודות עברו הפלילי באמצעות תצהיר. ככל שעסקינן בגופים דו מהותיים (כגון - מפעל הפיס במקרה דנן), אשר במסגרת פעילותם הם נושאים בתפקידים ציבוריים, הרי שישנם מצבים בהם תהיה לגיטימיות לבקשת תצהיר באשר למרשם פלילי ממועמד לעבודה.

בית הדין לעבודה קבע, למען האיזון, כי בקשה זו צריכה לעמוד בדרישת המידתיות, להיות מבוססת על תכלית ראויה, ורלבנטית/ספציפית לעבירות מסוימות. כמו כן, בית המשפט העליון תחם את ההיתר לדרוש תצהיר מרשם פלילי (מראש) אך ורק לחקירות הקשורות במכרז המסוים או הרשעות פליליות רלבנטיות. נקבע גם כי אין לבקש מידע אודות הרשעות שנמחקו או הרשעות שהתיישנו.

מבחינת ההגבלות על המעסיק, בית המשפט העליון קבע כי שומה עליו להבהיר למועמדים כי הם ייאלצו למסור תצהיר מרשם פלילי בנוגע לעניינים ספציפיים. כמו כן, לאחר מסירת התצהיר, הגורמים אצל המעביד מחויבים בשמירת הסודיות המובנת, לא רק כלפי חוץ אלא גם כלפי פנים. דהיינו, המידע צריך להגיע אך ורק למקבלי ההחלטה בנוגע לקבלת המועמד לעבודה, ולא להיות מועבר הלאה לגורמים אחרים.

בית המשפט העליון ציין כי מוטלת גם חובה על המועמד לעבודה. נקבע כי עליו ליידע את וועדת המרכזים באשר להיותו נתון תחת הליכי חקירה פלילית (אשר נוגעת לסוגיית התקשרותו עם המשיב), וזאת נוכח "חובת ההגינות". בית המשפט אף הדגיש כי המועמד חייב לעשות זאת גם כאשר הוא לא נשאל על כך באופן ספציפי.