עובדים אשר הפיקו רווחים ממימוש אופציות ישיבו לחברה כספים

דרגו את המאמר

השבת סכומים שחברה שילמה למס הכנסה עבור רווחי עובדים ממימוש אופציות

אופציה היא למעשה נייר ערך שחברה מעניקה לעובד. נייר זה מקנה לבעליו זכות לרכוש מניה בסכום מסוים, ועד מועד מסוים. כלומר, העובד יכול לבחור לממש את האופציה ויכול גם שלא. פעמים רבות, חברות מעניקות בהסכמי העבודה לעובדיהן את האפשרות לרכוש אופציות, במטרה לשמור על העובדים בחברה לפחות לזמן מסוים.

במקרה שהגיע לבית הדין לעבודה, חברה תבעה עובדים להשיב לה סכומים ששילמה למס הכנסה עבור רווחים שהשניים הפיקו ממימוש האופציות שניתנו להם כעובדי החברה. העובדים מצידם תבעו מהחברה לשלם להם תשלומים הקשורים לסיום עבודתם בחברה. החברה טענה כי חובת תשלום מס חלה על עובד, והיא זכאית לנכות את הסכומים משכרו. לטענתה, קביעה אחרת תביא לכך כי העובד "יתעשר על חשבונה". הנתבעים טענו, כי לא חלה עליהם כל חבות מס ובכל אופן הם לא ידעו על קיומה.

העובדים יחזירו חלק מסכומי המס - אך רק באופן חלקי

בית הדין קיבל את תביעת החברה באופן חלקי וחייב את העובדים להחזיר להם את סכומי המס. זאת, כי ככלל חובת תשלום מס מוטלת על העובד והמעביד הוא צינור התשלום הגובה את המס ומעבירו לקופת המדינה. חבות זו חלה גם לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים, וזאת כל עוד השומות אינן סופיות. לאחר שנמצא כי קיימת חבות עקרונית, יש לבחון האם היא מתקיימת במקרה הקונקרטי.

במקרה דנן, נקבע כי החברה הוכיחה את חבותם של העובדים במס. לפי סעיף 3(ט) לפקודת מס ההכנסה, הרווח ממימוש האופציה נחשב להכנסת עבודה החייבת במס הכנסה. העובדים טענו שהיו תושבי חוץ ולכן הם היו פטורים מהמס אך בית הדין עמד על כך שעצם השהות בחו"ל אינה מקנה מעמד של תושב חוץ ולצורך כך יש לבחון האם מרכז חייהם של השניים היה בישראל או בחו"ל. נקבע כי הרשויות לא הכירו בעובדים אלו כתושבי חוץ ולכן הוכרה חבותם במס. יתרה מכך, מהסכם האופציות בין הצדדים עלה כי העובדים הסכימו לכך מראש.

משהחברה התובעת שילמה את הסכומים האלו קמה לה לכאורה זכות להשבה (בעילת עשיית עושר ולא במשפט). עם זאת, בית הדין נדרש לבחון האם במכלול הנסיבות ניתן לפטור את העובדים מחובה זו, כולה או חלקה. בפסק הדין נערכה בחינה להתנהגות החברה והעובדים (האם פעלו בתום לב) ולשאלה האם העובדים שינו מצבם לרעה באופן שיגרום לכך שחיובם בהשבת הסכומים יהיה בלתי מוצדק.

בית הדין קבע כי היה על החברה ליידע את העובדים בנוגע לדרישת הכספים לתשלום למס ההכנסה. כמו כן, נקבע כי העובדים שינו מצבם, כי הסתמכו על כך שרווחי האופציות יישארו בידיהם. עם זאת בית הדין פסק כי העובדים התנהלו בחוסר תום לב שכן דחו את ההתנהלות בתיק זמן רב. לאור כל הנ"ל הסיק בית הדין, כי יש הצדקה לפטור את העובדים מהשבה באופן חלקי.

תביעת העובדים התיישנה

בתביעה שכנגד שהגישו העובדים הם טענו כי חלוקת השכר הייתה פיקטיבית ומטרתה הייתה להימנע מתשלום כל זכויותיהם. אי לכך, התובעים עתרו לקבלת הפרשי פיצויי פיטורים והפרשות לתגמולים ולקרן השתלמות. בית הדין קבע כי זכותם של העובדים להפרשות לתגמולים ולקרן השתלמות נבעה מהסכם העבודה עם החברה. אך משתביעה זו התיישנה - יש לדחותה.

בקשר לפיצויי הפיטורים - לאחד מהעובדים לא הגיעו פיצויים אלו על פי החוק ולכן תביעתו לשלמם נדחתה. ביחס לפיצויי הפיטורים לעובד השני נקבע, כי העובד לא ידע על הסכום שישולם לו ויש לשלמו.

לסיכום, לפי חוק, חובת תשלומי מס מוטלת על העובד. המעביד הוא בסך הכל הגורם הגובה את הסכומים ומעבירם אל רשויות המס. כאשר קיימת חבות כללית שכזו, בכל מקרה יש לבחון את הנסיבות ולראות האם מוצדק להטיל את החבות לשאת בתשלום סכומים אלו על העובד או שמא, על המעסיק לשאת בחלק מנטל ההוצאות.