הקופאית טענה כי פוטרה ללא שימוע ודרשה פיצויים

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 4.5 מתוך 5

קופאית שעבדה כארבע שנים ברשת חנויות לממכר מזון, פנתה לבית דין האזורי לעבודה בתל אביב - יפו, והגישה תביעה נגד המעסיקה לתשלום פיצויי פיטורין, תמורת הודעה מוקדמת וזכויות סוציאליות נוספות.

הקופאית טענה כי פוטרה מעבודה עקב חשד שבעלה, שגם הוא עובד ברשת, גנב פריטים מהחנות. מנגד טענה המעסיקה כי העובדת לא פוטרה אלא התפטרה מרצונה וביוזמתה, זאת לאחר שנערך עמה בירור לגבי בעלה והחשדות שעלו כלפיו, לכן היא אינה זכאית לפיצויי פיטורין.

התובעת עבדה במשמרות, בהיקף עבודה משתנה, החל מחודש ספטמבר 2009 עד לסיום יחסי עובד מעביד בחודש מאי 2013. במסגרת תפקידה היא נוידה בין סניפיה השונים של הרשת, כאשר בחודשיים האחרונים לעבודתה שכרה עלה ל- 26 שקלים לשעה.

התובעת טענה כי נחקרה באופן אלים ומשפיל לפני יתר העובדים

לטענתה, בסוף חודש אפריל 2013, היא פוטרה לאלתר, באופן אלים ומשפיל מבלי שנערך לה שימוע כדין, עקב חשד שבעלה גנב סיגריות מהחנות, ואף לא שולם לה שכר עבור החודש האחרון. לפיכך דרשה פיצויי פיטורין, תמורת הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי עריכת שימוע. בנוסף תבעה גמול שעות נוספות, דמי הבראה וזכויות עובדים על פי צו ההרחבה בענף רשתות שיווק מזון.

מנגד טענה המעסיקה כי העובדת היא שזנחה את מקום העבודה, ואחרי שנעלמה הודיעה כי אינה מעוניינת לשוב עוד לעבודה, לכך היא חייבת בפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת. ואף ציינה כי היא קיבלה את מלוא זכויותיה, למעט שכר עבור חודש אפריל 2013, שממתין לה במשרדי החברה. עוד הוסיפה כי צו ההרחבה בענף רשתות שיווק המזון אינו חל עליה.

המעסיקה טענה כי עקבותיה של התובעת נעלמו לאחר הבירור

המעסיקה הסבירה כי בעלה של התובעת, שגם הוא הועסק ברשת, נצפה במצלמות האבטחה של החנות, כשהוא נוטל מצרכים מבלי לשלם עבורם, ובשלב מסוים נעלמו עקבותיו, מכיוון שהיו לו מפתחות לעסק, היא פנתה לתובעת לברר על מקום הימצאו, ולאחר חקירתה, היא לא הופיעה לעבודה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, הגיע בית הדין למסקנה כי הנתבעת מפעילה לפחות שלוש חנויות לממכר מזון, לכן היא עונה לחלופה הראשונה בהגדרת רשת שיווק מזון, וצו ההרחבה חל על יחסי העבודה שבין הצדדים החל מחודש פברואר 2010.

התובעת לא הצליחה להוכיח כי פוטרה מעבודתה

עוד קבע כי התובעת לא הביאה כל ראיה לתמוך בטענותיה בנוגע לפיטורין, ואף מסרה גרסאות עובדתיות סותרות בנוגע לכך. על כן העדיף בית הדין את גרסת המעסיקה לפיה העובדת לא הופיעה לעבודה לאחר שנחקרה, ודחה את תביעתה לפיצויי פיטורין, הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי עריכת שימוע.

בסופו של דבר קבע בית הדין כי התובעת זכאית לפיצויים בסך של 40,500 שקלים, בגין שכר עבודה ופיצויי הלנה, גמול שעות נוספות, דמי הבראה, הפרשות פנסיוניות וזכויות נוספות לפי צו ההרחבה. וקבע כי אין צו להוצאות המשפט עקב הפער בין סכום התביעה לסכום הפיצויים שנפסק.

סע"ש 23418-06-13