הגנן שהתפטר בשל אי תשלום זכויותיו דרש פיצויים
| דרגו את המאמר |
|
התובע עבד במשך למעלה מעשר שנים כגנן מטעם חברת אחזקות. עם סיום עבודתו, הגיש תביעה נגד החברה, בפני בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ועמד על הדרישה לפיצויי פיטורין וזכויות סוציאליות נוספות על פי צו ההרחבה בענף החקלאות.
בחודש מרץ 2001 החל התובע לעבוד כגנן, וביצע את עבודתו באתרי עבודה שונים שבהם מספקת המעסיקה שירותי גינון, בין היתר עבד בתעשייה הצבאית והתעשייה האווירית. עבור עבודתו הוא קיבל שכר שעתי אשר התעדכן מעת לעת, ובעת סיום יחסי עובד מעביד עמד השכר על 27 שקלים לשעה.
התובע טען כי לא קיבל תשלום עבור ימי עבודה שבוטלו על ידי המעסיקה
התובע הצהיר כי הוא פנה בחודש מאי 2011 אל המעסיקה בטענה שלא משולמות לו זכויותיו כעובד המועסק בענף הגננות, לרבות מענק שנתי, גמול שעות נוספות וביטול ימי עבודה מבלי לשלם עבורם. ואף טען ששכרו הולן בקביעות לאורך כל שנות עבודתו.
בעקבות פנייתו נערכה פגישה עם מנהל החברה, ומאחר והצדדים לא הגיעו להסכמה, כשבועיים מאוחר יותר מסר התובע הודעה מוקדמת בנוגע להתפטרותו בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה ודרש פיצויי פיטורין.
מנגד טענה הנתבעת כי החברה הינה חברת אחזקות העוסקת בעיקר בניקיון, ובין היתר מספקת גם שירותי גינון, על כן לא חל עליה צו ההרחבה בענף החקלאות. עוד טענה שהתובע קיבל תשלום מלא עבור כל שעות עבודתו, ואף הועסק מדי פעם בעבודות נוספות לאחר סיום יום עבודתו הרגיל, תמורת תשלום נפרד.
העובד חיפש עבודה עם שכר גבוה יותר, הקרובה למקום מגוריו
בנוגע לאי תשלום זכויות מכוח צו ההרחבה, טענה המעסיקה כי מדובר היה במחלוקת משפטית בין הצדדים, שאינה מצדיקה התפטרות בדין מפוטר, ואף ציינה כי אין קשר סיבתי בין התפטרותו לבין הנסיבות הנטענות על ידו, מאחר ולטענתה הוא העדיף מקום עבודה סמוך לביתו, ואף ציין זאת בפני המנהל במהלך הפגישה.
הנתבעת הודתה כי התובע זכאי לשכר עבודה עבור ימי עבודה שבוטלו על ידה ושבהם היה מוכן ומזומן לבצע את העבודה, אולם המחלוקת בין הצדדים, נבעה בנוגע למספר ימי העבודה המבוטלים בעדם הוא זכאי לתשלום שכר.
התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורין אך מגיע לו זכויות סוציאליות
לאחר שמיעת טענות הצדדים השתכנע בית הדין כי התובע הועסק כגנן בנתבעת ובביצוע עבודות גינון, ומדי פעם ביצע עבודות ניקיון שוליות. על כן הוא נמצא זכאי לזכויות על פי צו ההרחבה בענף החקלאות.
עם זאת הגיע למסקנה כי התובע לא הוכיח עילה להתפטרות בדין מפוטר, מאחר ומהעדויות השונות ותמליל השיחה עם המנהל, עלה כי הוא החליט לסיים עבודתו מטעמים שאינם קשורים בפגיעה נטענת בזכויותיו, והוא בחר לחפש משרה קרובה למקום מגוריו, עם משכורת גבוהה יותר.
העובד יפוצה על ידי המעסיקה בסך של 120,000 שקלים
בסופו של דבר קיבל בית הדין את התביעה באופן חלקי, וקבע כי התובע זכאי לתשלום בסך כולל של 120,000 שקלים, בגין גמול שעות נוספות, פיצויי הלנת שכר, תוספת ותק ומענק שנתי על פי צו ההרחבה, ופדיון חופשה שנתית. בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקלים.
ס"ע 9713-09-11