העובד לא קיבל שכר במשך ארבעה חודשים ותבע את המעסיק בגין הלנת שכר

דרגו את המאמר

התובע עבד במשך כארבעה חודשים במרכז המבקרים ביקב הנמצא בבעלותו של הנתבע וטען כי לא קיבל שכר עבור עבודתו. בנסיבות אלה הגיש העובד תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, לתשלום שכר עבודה, פיצוי בגין הלנת שכר וביקש להוסיף פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר.
המחלוקת בין הצדדים נסבה אודות גובה השכר לשעה שמגיע לתובע ומתכונת העסקתו.

בעל היקב טען כי הוא משלם שכר מינימום לעובדיו, אך לא ביסס את טענתו

במסגרת כתב התביעה טען התובע כי סוכם עימו מראש על שכר של 25 שקל לשעה, הוא חזר על טענה זו, הן בחקירתו הראשית והן בחקירתו הנגדית, בעוד שמנגד טען הנתבע כי סוכם ביניהם על תשלום שכר מינימום לשעה בסך 22.04 שקל, והוסיף כי הוא משלם לכל עובדיו שכר מינימום.

חוק הודעה לעובד מחייב את המעסיק למסור לעובד תוך 30 יום מתחילת ההעסקה מידע על תנאי העבודה, הכולל גם נתונים על גובה השכר. מנגד הנתבע לא הציג בפני בית הדין הסכם עבודה או הודעה על תנאי עבודה, מהם ניתן להסיק על גובה השכר לשעה של התובע ואף לא נמצאו תלושי משכורת שיוכלו לבסס את טענת הנתבע.

כמו כן, באותה תקופה שבין חודש נובמבר 2012 לחודש פברואר 2013, שכר המינימום עמד על סך של 23.12 שקל. לפיכך קיבל בית הדין את טענת התובע וקבע כי הנתבע ישלם לעובד סך של 25 שקל עבור כל שעת עבודה.

העובד הקדים לעבודה באופן קבוע, האם מגיע לו תשלום עבור שעות אלה?

התובע טען כי עבד ביקב במהלך חמישה ימים בשבוע בין השעות 8:00 ל- 17:00, וצירף טבלה המרכזת את ימי העבודה ואת רישומי השעות, אותם מסר בסופו של כל חודש והנתבע אישר אותם. הנתבע לא הכחיש את כמות ימי העבודה ומועדי הכניסה והיציאה, אך טען כי יש להפחית שעה לכל יום עבודה, מאחר והעובד התבקש להגיע בשעה תשע, על מנת לספק שירות לקהל המבקרים ביקב והוא הקדים בכל בוקר בשעה.

התובע הסביר כי מרכז המבקרים נפתח בשעה תשע בבוקר, אך הוא היה מגיע בשעה שמונה, לפי הנחיית מעסיקו, בשעה זו התובע ארגן וניקה את היקב לקראת הגעת המבקרים. טענת הנתבע כי הוא הנחה את התובע להגיע רק בשעה 9:00 בבוקר לא נתמכה בכל מסמך והטענה לגבי המבקרים שמגיעים למקום רק בשעה תשע, לא ביססה את דבריו, לכן בית הדין דחה את הטענה כי יש להפחית שעה מיום העבודה.

אי מסירת תלושי שכר מהוה הפרה בוטה בזכויות העובד

בנוגע להלנת השכר טען הנתבע כי באותה תקופה המצב הכלכלי ביקב היה קשה ולא היה לו כסף לשלם לעובד, לפיכך גם לא סיפק לעובד תלושי שכר. בית הדין קבע כי אי מסירת תלושי השכר מהווה הפרה חמורה וזלזול בזכותו של עובד לקבל מידע בסיסי אודות זכויותיו, והיא יוצרת גם מצג שקרי כלפי רשויות המדינה, בנוגע להעסקת העובד.

בנסיבות אלה קבע בית הדין כי הנתבע ישלם לתובע עבור שכר העבודה סך של 6,527 שקל, לפי חישוב שכר של 25 שקל לשעה ותשע שעות עבודה ביום. התובע יפוצה בגין הלנת שכר בסך 4,000 שקל, ויקבל פיצויים בגין אי מסירת תלושי שכר בסך 1,200 שקל. בנוסף הנתבע יישא בהוצאות המשפט בסך 2,000 שקל.

ד"מ 55164-05-13