www.ovdim.org.il

תביעת פועל פלשתינאי להפרשי שכר

דרגו את המאמר

תביעת פועל פלשתינאי להפרשי שכר


תע"א 9103-09


בית הדין לעבודה בחן את תנאי עבודתו של עובד פלשתינאי באזור התעשייה ברקן ופסק עבור האחרון פיצויים משמעותיים בגין הפרשי שכר. מדובר בתובע אשר הינו תושב הכפר יתמא הנמצא בשטחי הרשות הפלשתינאית. התובע טען כי הוא עבד במשך כארבע שנים במפעל באזור התעשייה ברקן, אך החברה אשר מנהלת את המקום (הנתבעת) לא שילמה לו את מלוא שכרו. אי לכך, טען התובע, הוא זכאי להפרשי שכר מינימום.


הנתבעת טענה כי התובע כלל לא עבד אצלה בתקופה האמורה, אלא במספר מצומצם של חודשים. כאמור, התובע טען כי הוא עבד אצל הנתבעת במשך ארבע שנים ושלושה חודשים ברציפות. בית הדין לעבודה בחן את מכלול הראיות והגיע למסקנה כי יש לקבל את טענת העובד. טענת התובע התקבלה מחמת הטעמים הבאים:

 

  • החברה טענה בכתב ההגנה כי העובד הועסק אצלה חודשים ספורים בלבד. עם זאת, בתצהירה העדות מטעמה לא נמצא כל זכר לטענה הנ"ל. למעשה, התובעת התייחסה לשכרו של התובע בשנת 2006, וזאת למרות שהיא טענה כי האחרון הועסק רק מספר חודשים בשנים 2005 ו-2008.
  • נציג הנתבעת, בחקירתו הנגדית בבית הדין לעבודה, אישר מפורשות כי התובע עבד אצלו כבר בשנת 2004 וסיים את עבודתו בשנת 2009. בכך, נציג הנתבעת אישר למעשה את גרסתו של התובע באשר למועד ההתחלה והסיום של תקופת העבודה.
  • החברה הפנתה בעצמה ל-24 תלושי שכר רצופים של התובע בין השנים 2006-2007. כמו כן, התובע הציג בפני בית הדין לעבודה אישורי עבודה באזור התעשייה ברקן אשר הנתבעת הוציאה על שמו. האישור הראשון ניתן לתובע באוקטובר 2004, והאישור האחרון הוצא בדצמבר 2008.
  • ב"כ הנתבעת שאל את התובע במהלך חקירתו מה הייתה תקופת עבודתו. התובע ענה "מנובמבר 2004 עד ינואר 2009". בית הדין ציין כי ב"כ הנתבעת לא הוסיף לשאול שאלות נוספות בעניין זה. בכך ניתן היה לראות "אישור נוסף" לטענות התובע.
  • הנתבעת לא הציגה הודעה לעובד בפני התובע, וזאת חרף הוראותיו המפורשות של חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002. מדובר אפוא בהודעה אשר הנתבעת הייתה אמורה להעביר לתובע ובה היו אמורים להיות מצוינים הפרטים הקשורים בהעסקתו, לרבות תקופת העבודה. אי מתן הודעה לעובד העביר את נטל ההוכחה לכתפי הנתבעת, וזו לא השכילה להרימו.


מחלוקת בנוגע להיקף ההעסקה


בין הצדדים ניטשה גם מחלוקת בנוגע לתנאי העסקתו של התובע והיקף משרתו. התובע טען כי הוא עבד משרה מלאה בת 180 שעות עבודה בחודש. לעומת זאת, הנתבעת טענה כי התובע עבד על בסיס שעתי בלבד. התובע טען כי שכרו היה נמוך משמעותית משכר המינימום.

 

לטענתו, הוא התחיל לעבוד בעבור 8 ₪ לשעה ובמרוצת השנים "טיפס ועלה" שכרו עד כדי 18 ₪ לשעה בסמוך לפיטוריו. הנתבעת טענה כי התובע עבד מעט שעות והשתכר שכר מינימום מלא. בית הדין קבע כי התובע הצליח להוכיח את גרסתו גם במחלוקת זו:

 

      קראו עוד בתחום:


הנתבעת, למרות היותה מעביד המעסיק למעלה מ-1,000 עובדים, לא השכילה לנהל רישום שעות עבודה מסודר. בית הדין ציין כי מצופה ממעסיק, קל וחומר מעסיק גדול כנתבעת, לעקוב אחר שעות העבודה של העובדים ולנהל רישומים מסודרים בעניין זה. מצד אחד, הנתבעת הכחישה מכל וכל את טענות התובע. מצד שני, היא צירפה לעדותה ארבעה דו"חות נוכחות בלבד לחודשים בסוף שנת 2007.


"היכן נעלמו שאר הרישומים?", תהה בית הדין. הנתבעת טענה כי הרישומים אינם עוד בידיה בשל "שריפה במפעל". עם זאת, לא הוכחה שריפה כאמור ולא הוכח כי השריפה גרמה לכאורה לשריפת המסמכים הרלבנטיים. יתרה מכך, הנתבעת לא הוכיחה כי נעשה כל מאמץ מצידה לשחזר את המסמכים אשר התכלו כביכול בשריפה (לדוגמא, על ידי פניה לחשב שכר, רואה חשבון וכדומה).


בית הדין לעבודה קבע כי דו"חות הנוכחות אשר כן הוצגו העלו חשד של ממש כי מדובר בדו"חות אשר אינם אמינים. לדוגמא, שעת הכניסה של התובע בכל אחד מהימים בהם הוא עבד עמדה על 7:00 בדיוק, על הדקה, ושעת היציאה על 17:00 באופן מדויק ועקבי. "סביר להניח כי מדובר בדו"חות אשר הוכנו לשם ההליך דנן, וזאת משום שלא ייתכן כי התובע היה כה דייקן בהחתמת כרטיס הנוכחות", נכתב בפסק הדין.


בית הדין מתח ביקורת של ממש על התלושים אשר הוצגו בפניו וציין כי הם "ריקים וחסרי פרטים ותוכן". כמו כן, צוין כי היה הבדל של ממש בין התלושים אשר ניתנו לעובדים הפלשתינאים לעומת התלושים אשר נמסרו לעובדים הישראלים. "מדובר בלא פחות מאפליה והתנהלות המנוגדת לחוק שוויון הזדמנויות במקום העבודה", קבע השופט. בסופו של היום, בית הדין קבע כי התובע הוכיח שהוא עבד בהיקף של 180 שעות בחודש, ועל כן הוא זכאי להפרשי שכר מהנתבעת עבור כל תקופת העבודה.

לשאלות, תגובות או הערות בנושאי דיני עבודה וזכויות לחץ/י כאן

 

פניה אל עורך דין דיני עבודה

הפניה ללא התחייבות מצדך או מצד עורך הדין

שלח

פסקי דין וחדשות - זכויות עובדים

תביעה של טכנאי שעבד במכון התקנים לפיצויים בגין פיטורין שלא כדין, עקב שימוע שלא כדין שנערך למראית עין בלבד.  

תביעה לפיצויי פיטורין לאחר התפטרות בדין מפוטר לאחר כשנתיים וחצי, עקב הרעה מוחשית בתנאים והפחתת שעות העבודה.  

בתום תשע שנות עבודה כמאבטח בשירות המדינה, הגיש העובד תביעה בגין הפרשי שכר על פי ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה. 

ארבעה נערים עבדו בפיצרייה בשעות הלילה ובשעות מרובות בניגוד לחוק עבודת הנוער. לפיכך הוגש כתב אישום כנגד העסק.  

מנהלת חשבונות שבה מחופשת מחלה, וגילתה כי במקומה יושבת מחליפה. לאחר יומיים היא קיבלה מכתב פיטורין וטענה כי פוטרה שלא כדין ללא שיחת שימוע.  

מנהל העבודה הודיע למפעיל באגר בטלפון כי רכב החפירה שאותו הפעיל נמכר, לכן אין צורך שיגיע יותר לעבודה. 

המורה טענה כי הופלתה לרעה על ידי משרד החינוך לעומת מורים אחרים אשר שובצו בבית הספר ביישוב מגוריה.  



המידע המוצג באתר זה אינו מהווה יעוץ משפטי או כל יעוץ אחר. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת. כל המסתמך על המידע באתר עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתנאי השימוש.