מה הדין של פיטורים או התפטרות בזמן כעס?

דרגו את המאמר

התקבלו 3 דירוגים בציון ממוצע: 4.0 מתוך 5

מה הדין במקרה של פיטורים או התפטרות בזמן כעס?

כבר סמוך לאחר הקמתו של בית הדין לעבודה, נפסקה ההלכה שלא תמיד יש לתפוס עובד או מעביד על הודעת התפטרות או פיטורים, אשר נאמרו בשל כעס, בלא שהיתה כוונה אמיתית מאחורי הדברים. להלן נסקור חלק מהפסיקה בענין זה.

היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שלא משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר. פטורים אנו במקרה זה מלדון בשאלות גבול כשלא ברור מה היתה הכוונה של הצד הפועל, כגון פליטת פה של המעביד בעידנא דריתחא ’הנך מפוטר’ או פליטת פה דומה של עובד. כן פטורים אנו מלדון באותם המקרים שאפשר ללמוד בהם מעצם התנהגותו של אחד הצדדים כי הינו מתכוון להביא את הקשר לידי גמר, וייתכנו מקרים כאלה. הכלל הוא שתמיד יידרש קיום תנאי אחד, הוא ודאות שהצד הפועל אמנם התכוון לסיים את הקשר והודיע על כך לצד שני.

מכאן, שכבר באותה עת, הכיר בית הדין הארצי לעבודה (אם כי בדרך אגב) באפשרות שפליטת פה של עובד או מעביד הנאמרת בזמן כעס, אינה בהכרח מלמדת על פעולת התפטרות או פיטורים.

סקירת פסקי דין בעניין פיטורים או התפטרות בשעת כעס

סירוב עובד לבצע עבודה:

בית הדין הארצי לעבודה בפסק בפרשת חיים - אהרון ושות’, כי כאשר בעת ויכוח, לאחר סרובו של העובד לבצע עבודה, אומר לו הממונה עליו "אל תבוא לעבודה מחר" - אין מדובר בהודעה חד-משמעית על פיטורים. כך, בין השאר, נאמר בפסק הדין:

"בוודאי שלא יהא זה לתקינותם ולקיומם של יחסי עובד ומעביד, אם כל אימת שנאמרים דברים בשעה קשה של רוגז, ללא שהות לשיקול דעת ולמחשבה תחילה, יהא האומר נתפס על דברו, ויוציאו מסקנות מחייבות מהדברים. כאמור, גם פיטורים וגם התפטרות, כשהם מעשה חד-צדדי, חייבים לבוא כביטוי חד-משמעי לכוונת הפועל, להביא לידי סיים את יחסי העובד והמעביד. מכאן, שיש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, ולראות אם אמנם התכוון האומר דברי פיטורים או התפטרות, להביא גם לתוצאה המתבקשת מהדברים שנאמרו, היינו לידי סיים היחסים.

כשהדברים נכתבים או נאמרים בתנאים רגילים, אין מקום לפקפוק שאכן הכותב או האומר התכוון לתוצאה המתבקשת, אולם משנאמרים דברים בעידנא דריתחא יש לבחון את הנסיבות כולן כדי לרדת לסוף דעתו של האומר, ולראות האם באמת ובתמים התכוון לדברים שאמר, וביקש להביא לסיים את היחסים."

מכאן, שאין לתפוס עובד או מעביד על הודעת התפטרות או פיטורים, אשר נאמרת "בשעה קשה של רוגז, ללא שהות לשיקול דעת ולמחשבה תחילה".

אין לך מה לעשות כאן ... אתה יכול ללכת:

בפרשת היגר - שווארץ, שב בית הדין הארצי לעבודה על ההלכה האמורה, וקבע:

"משאומר מעביד לעובד, כי ’אין לך יותר מה לעשות במקום העבודה’ וכי ’הוא יכול ללכת’, פשיטא שהוא מפטרו; כשם שפשיטא הוא שעובד מתפטר באומרו: ’אני עוזב את מקום העבודה ולא אבוא יותר לכאן’. אלא מאי? יש והדברים נאמרים ללא כוונה לתוצאה. ... משנאמרים דברים בעידנא דריתחא והצד השני מקבלם כפשוטם, תמיד נתונה האפשרות למי שאמר את אשר אמר, תוך זמן סביר, להעמיד את הצד השני על כוונתו האמיתית.".

מכאן, שניתן להשתמש בדברים שאומר צד למשנהו זמן סביר לאחר הדברים שלפי הטענה נאמרו בשעת כעס, כדי לבחון מה היתה הכוונה האמיתית של הדברים.

סירוב המעביד לשלם דמי מחלה

בפרשת גולן - לוי, נדון עניינה של עובדת אשר עברה טיפולי הפריה ומסרה למעבידהּ תעודות מחלה. המעביד סרב לשלם לעובדת דמי מחלה על אותה תקופה, ובמהלך הויכוח על כך, אמרה העובדת כי אם המעביד לא ישלם - היא תעזוב את העבודה. לאחר מכן, קיבלה העובדת תעודות מחלה נוספות, ולא שבה לעבודה. בעלה של העובדת מסר למעביד את תעודות המחלה מספר שבועות לאחר מכן. בינתיים, המעביד שכר לעבודה עובדת אחרת במקומה. עם תום תקופת אי-כושרה לעבודה, ביקשה העובדת לחזור לעבודה, אך המעביד סרב.

בית הדין הארצי לעבודה קבע שם כי הדברים שאמרה העובדת (על כך שהיא לא תחזור לעבודה אם המעביד לא ישלם לה), לא לימדו על כוונת התפטרות, וכי לפיכך, כאשר המעביד סרב לקבל את העובדת בחזרה לעבודה, הוא - למעשה - פיטר אותה. על כן, חייב בית הדין הארצי לעבודה את המעביד לשלם לעובדת פיצויי פיטורים.