עבודה עם חומרים מסוכנים ומוות של עובד חדש

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 1.0 מתוך 5

הרעלה בגין עבודה עם חומרים מסוכנים ואחריות המעביד

עא 5850/10 ‏חברת דפרון בע"מ נ' עזבון המנוח יבגני גולובין

פועל אשר עבד במפעל במשך שבוע ימים בלבד שתה במהלך אחת המשמרות חומר מסוכן. כתוצאה משתיית החומר, אשר הכיל מתנול, העובד סבל מהרעלה שגרמה בסופו של היום למותו. בני משפחתו של העובד הגישו בשם עיזבונו תביעה כנגד המעסיק.

      קראו עוד בתחום:

• אלמנתו של מוני פנאן תובעת את שכרו ממכבי תל אביב
• בן הזוג חלה בסרטן - האם התפטרות לשם טיפול בו הינה התפטרות בדין מפוטר?
• פיצויי פיטורים בעקבות התפטרות לצורך טיפול בהורה חולה
• זכותו של שאיר לפיצויי פיטורים של אשתו בגין פטירתה ממחלת הסרטן

בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה וקבע כי העובד במקרה דנן נפטר כפועל יוצא מרשלנות המעסיקה. בפסק הדין נקבע כי רשלנותה של החברה באה לידי ביטוי באי נעילת החומר המסוכן ובאי מתן הדרכה ברורה לעובד באשר להתנהלות עם חומרים מסוכנים. בית המשפט פסק פיצויים למשפחה. שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון. בעוד המשפחה טענה כי יש להעלות את גובה הפיצוי, החברה השיגה על הקביעה בדבר הרשלנות.

טענות הצדדים בערעור

החברה ומנהל הייצור טענו במסגרת הערעור כי לא הייתה מוטלת עליהם החובה לנעול את החומר המסוכן והיה די בהרחקתו ממתחם העבודה. הודגש כי מדובר בחומר אשר נמצא בשימוש שוטף ועל כן לא היה מקום לנעול אותו במקום סגור. יתרה מכך, החברה הדגישה כי המנוח היה נוהג לשתות לשוכרה בזמן העבודה ועל כן יש לקבוע אשם תורם מבחינתו בשיעור של 100%.

בני המשפחה, המשיבים, טענו כי החברה לא סיפקה למנוח סביבת עבודה בטוחה ועל כן על בית המשפט להשאיר את קביעתו של בית משפט קמא בדבר הרשלנות על כנה. בנוגע לאחריותו של המנוח לנזקיו, המשפחה טענה כי האחרון היה סבור שמדובר בוודקה והוא שתה את הנוזל למרות שלא ידע כי מדובר בחומר רעיל ומסוכן. זאת ועוד, בני המשפחה טענו כי המנוח היה ידוע כשתיין ואלכוהוליסט ועל כן כושר השיפוט שלו נפגע והוא לא היה מסוגל לעמוד על כך שמדובר בנוזל רעיל אשר עלול לסכן את חייו.

בית המשפט העליון - האלמנה זכאית לפיצויים

בית המשפט העליון קיבל באופן חלקי את ערעור החברה, ודחה את ערעורה של המשפחה. השופט רובינשטיין כתב בפסק דינו כי לא יכולה להיות מחלוקת לגבי החובה המוטלת על המעסיקה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה לעובדיה. כמו כן, הודגש כי היות והחברה ידעה שהתובע סובל מבעיית שתייה, היה עליה לצפות סיטואציה בה האחרון יטול מתנול ויבקש לשתות אותו. זאת ועוד, הודגש כי החברה לא נקטה באמצעי זהירות סבירים ולא הדריכה את העובד כיצד עליו להתנהל עם חומרים מסוכנים.

בית המשפט קבע כי הקשר הסיבתי בין נזקיו של התובע לבין רשלנותה של החברה, לא ניתק בעקבות טעותו של המנוח לחשוב שהמתנול הינו וודקה. לעניין זה, השופט רובינשטיין הדגיש כי התובע לא ביקש להתאבד ו/או לסכן את חייו. אי לכך, נקבע כי לא התקיים קשר סיבתי בין התנהגות המנוח ורשלנות המערערים.

באשר לסוגיית האשם התורם, בית המשפט קבע כי למרות שכאשר מדובר ביחסי עובד מעביד, הנטייה היא שלא להטיל על העובד אשמה לנזקיו, מקרה זה הצדיק חריגה מהלכה זו. "כאשר מדובר בעובד אשר בחר לשתות תוך כדי עבודתו, לא ניתן להתעלם מאחריותו לאירוע, הגם שבאופן חלקי", נכתב בפסק הדין. בסופו של היום, בית המשפט קבע כי הפיצויים אשר המערערים ישלמו למשיבים יהיו בשיעור של 75% מהסכום שנפסק לטובת המשפחה במסגרת פסק הדין בבית משפט קמא.