סחר בנשים: סעדים לקורבן הסחר

דרגו את המאמר

התקבלו 7 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

בפסק דין תקדימי של בית הדין הארצי העוסק בתופעה הקשה של סחר בנשים בישראל ובסעדים מתחום משפט העבודה להם זכאית קורבן הסחר מאת סוחריה.

פסק הדין עוסק בעניינה של אזרחית מולדובה שהובאה לישראל תוך הבטחה שתעבוד כמעסה בשכר של 1000 דולר לחודש. עם הגעתה לישראל, חיכו לה בשדה התעופה שני סוחרי נשים שהבהירו לה שעליה לעסוק בזנות במכוני ליווי המצויים בבעלותם. במשך כשנה הועסקה המשיבה בכפייה בזנות במכוני ליווי של המערערים, כאשר היא נמכרת מיד ליד תמורת סכומים של אלפי דולרים ולעיתים כלואה בדירתה.

המערערים הורשעו בפלילים בעבירות של סרסרות, שידול למעשה זנות, החזקת מקום לשם זנות ובעילה אסורה, אולם נגזרו עליהם עונשים קלים.

המשיבה הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, בה עתרה לתשלום שכר עבודה בצירוף פיצויי הלנת שכר, את סכומי "קנייתה" ו"מכירתה" ופיצוי על כאב וסבל ועוגמת נפש.

בית הדין האזורי בבאר-שבע (מותב בראשות השופטת גלטנר-הופמן ונציגי הציבור מר אהוד גת ומר יואב לאביוד) חייב את המערערים לשלם למשיבה שכר עבודה בגובה שכר מינימום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. זאת, מאחר ולא עלה בידה להוכיח תנאי שכר מוסכמים. בנוסף, חייב בית הדין האזורי את המערערים לשלם למשיבה סכום של 240,000 ש"ח כפיצוי על כאב וסבל ועוגמת הנפש שנגרמו לה.

המערערים ערערו על פסק הדין וטענו לחוסר סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בעניינה של קורבן סחר בנשים. המשיבה לא ערערה על גובה הסכומים שנפסקו לה בבית הדין האזורי.
בית הדין הארצי בראשות הנשיא סטיב אדלר השופטות נילי ארד וורדה וירט ליבנה ונציגי ציבור מר רן חרמש ומר הילל דודאי, דחה את ערעוריהם של סוחרי הנשים על כל רכיביהם וחייב אותם לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 75,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

בפסק דינו של הנשיא אדלר נקבע, כי לבית הדין לעבודה סמכות לדון בעניינה של קורבן סחר בנשים והיא זכאית לסעדים מתחום משפט העבודה, בין היתר, באמצעות דוקטרינת הפרשנות התכליתית של חוקי המגן. הנשיא אדלר קבע בפסק דינו, כי קורבן סחר בנשים זכאית להשבת מלוא הסכומים שקיבלו המערערים מעיסוקה בזנות, וזאת, מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט או לתשלום שכר מינימום בצירוף פיצויי הלנת שכר מינימום מוגדלים לפי סעיף 8 לחוק שכר מינימום - לפי הגבוה מבין השניים. אולם, מאחר והמשיבה לא ערערה על פסק דינו של בית הדין האזורי, הוגבלה פסיקתו של בית הדין הארצי לסכומים שפסק בית הדין האזורי.

עוד קבע הנשיא אדלר, כי המשיבה זכאית לפיצוי על עוגמת נפש וכאב והסבל בסכום של 240,000 ש"ח ופסיקתו של בית הדין האזורי בעניין זה אושרה.

בנוסף נקבע, כי ניתן לחייב את סוחרי הנשים בתשלום פיצויים על הפרת זכויות חוקתיות של קורבן הסחר ופגיעה אנושה בכבודה כאדם.

השופטות נילי ארד וורדה וירט-ליבנה הסכימו לפסק דינו של הנשיא אדלר והוסיפו דברים אלה:
השופטת נילי ארד הסכימה לקביעתו של הנשיא כי יש להגדיר את היחסים שנקשרו בין המערערים למשיבה כחוזה פסול בכפייה והטעימה, כי פסלות החוזה כשלעצמה לא תשמש עיר מקלט לעבריינים דוגמת המערערים ומסתור מפני מילוי חובותיהם מתחום משפט העבודה. ( דיני עבודה )

השופטת ורדה וירט-ליבנה הוסיפה, כי אילו הגישה המשיבה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, היה על בית הדין לפסוק לה שכר ראוי הגבוה בהרבה משכר המינימום, כך שיעמוד ביחס ישר לגובה הרווחים שגרפו המערערים כתוצאה ממעשיהם.

נציג המעסיקים הלל דודאי הסכים לפסק דינו של הנשיא. נציג העובדים מר רן חרמש הסכים לתוצאה לפיה יש לדחות את הערעורים בנסיבות הקונקרטיות של המקרה, אולם סבר כי בית הדין לעבודה אינו הערכאה המתאימה להענקת סעדים לקורבן סחר בנשים.