ניגוד עניינים של עובד ציבור - קרבה משפחתית
דרגו את המאמר |
|
ניגוד עניינים עובדי ציבור - קרבה משפחתית
אחת הטענות הנפוצות אשר נשמעות כנגד עובדי ציבור בישראל הינה עיסוק תוך כדי ניגוד עניינים. להלן דוגמא למקרה בו סוגיה כגון דא הונחה לפתחו של בית הדין הארצי לעבודה.
מדובר בפרשה אשר במסגרתה בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורו של משרד החינוך (אשר הוגש כנגד פסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים). בפסק הדין הוחלט למנוע את העברתה של רכזת רישוי גני ילדים למרות ניגוד עניינים לכאורה בין התפקיד הנ"ל לבין העובדה כי בעלה הועסק בתור יועץ בטיחות לגני ילדים אשר מגישים בקשות לרישוי.
קראו עוד בתחום:
- בנו של מנכ"ל עירייה לא ישמש בתור תובע עירוני בשל חשש לניגוד עניינים
- האם בחירת אדם לתפקיד על בסיס מכרז הייתה נגועה במשוא פנים?
- בקשה למתן צו עשה - ביטול תוצאות מכרז ברשות בגין משוא פנים
אכן, בית הדין הארצי הדגיש כי יש להימנע מניגוד עניינים בפועל, או ניגוד עניינים פוטנציאלים, וזאת משום שניגודי עניינים והעדר משוא פנים "אינם עולים עם כללי המינהל התקינים בקנה אחד". בפסק הדין הודגש כי שומה על מעבידים ומעסיקים להימנע מניגוד עניינים, ובפרט כאשר עסקינן בעובד ציבור. זאת ועוד, נקבע כי יש להימנע מניגוד עניינים גם כאשר מדובר בתרחיש פוטנציאלי ולא רק במקרים בהם עסקינן בניגוד עניינים בפועל.
עם זאת, לא תמיד ניגוד העניינים הפוטנציאלי יחייב פגיעה בעובד. בית הדין הארצי הפנה להנחיות היועץ המשפטי לממשלה בעניין ניגוד עניינים של עובדי ציבור. בהנחיות אלה נקבעו שורה של כללים מנחים באשר להסדרים למניעת ניגוד עניינים. על פי הנחיות אלה, נקבעו שני שלבים עיקריים בעריכתו של ההסדר הנ"ל.
בשלב ראשון מאותרים נושאים אשר עלולים ליצור בין תפקידים שונים ניגוד עניינים. במסגרת "איתור זה", באים לידי ביטוי היבטים כגון כמות העניינים אשר לגביהם ישנו חשש בדבר ניגוד עניינים, מהות הנושאים המדוברים, והאינטנסיביות בין התפקידים אשר מצויים בחשש למגע וליצירת ניגוד עניינים. לאחר מכן, על פי הנחיות היועמ"ש, יש לנסות ולמצוא פיתרון הולם אשר יסייע להביא לנטרולו של ניגוד העניינים.
קיים פיתרון, על אף הקושי המנהלי
במקרה דנן, בית הדין הארצי קבע כי בחינת הנסיבות העלתה חשש ממשי לקיומו של ניגוד עניינים בין תפקידה של האישה, בתור רכזת רישוי גנים, ובין עיסוקו של בעלה כיועץ בטיחות למוסדות המעוניינים ברישוי הנ"ל. אי לכך, והיות והוכח קיומו של ניגוד עניינים פוטנציאלי, בית הדין נדרש לבחון האם הייתה אפשרות לנטרל את הניגוד ולאפשר את המשך נשיאתה של האישה בתפקידה.
לעניין זה, נקבע כי היה ניתן לפעול כאמור על ידי שינוי מסוים של סדרי העבודה באופן בו בקשות לרישוי גנים אשר יוגשו בצירוף חוות דעתו המקצועית של בעלה של האישה, לא יוגשו לטיפולה (אלא לטיפולו של גורם מוסמך אחר). נקבע כי למרות שעסקינן בהסדר אשר היה עלול להטיל על משרד החינוך "קושי מנהלי כלשהו", הרי שהוא היה עדיף על פני העברתה של האישה מתפקידה.