עבודה מהבית ושאלת קיומם של יחסי עובד מעביד

דרגו את המאמר

תופרת עבדה מהבית – האם יחסי עובד מעביד?

תע"א 3581-08

אישה אשר הינה תופרת במקצועה הגישה תביעה כנגד חנות בגדים בתל אביב לתשלום זכויות עובדים שונות לרבות פיצויי פיטורים, דמי הבראה וכדומה. לטענתה, היא עבדה כעובדת שכירה של החנות במשך כ-20 שנה, וזאת למרות שעבודתה התבצעה מהבית. בעלת חנות הבגדים טענה כי אין לקבל את התביעה וזאת משום שעסקינן בעובדת עצמאית ולא בעובדת שכירה. בית הדין לעבודה, אשר לפתחו הונחה התביעה, עסק בעיקר בסוגיית קיומם של יחסי עובד מעביד בין התופרת וחנות הבגדים.

      קראו עוד בתחום:

• הצעת חוק - שכר בגין שעות נוספות במסגרת עבודה מהבית
• עבודה במהלך חופשת לידה - דמי לידה למרות עבודה מהבית

כבר בתחילת הכרעתו בסוגיה הנ"ל, בית הדין לעבודה ציין כי נפלו סתירות מהותיות בגרסתה של בעלת חנות הבגדים. בית הדין הגדיר את גרסתה של האחרונה כ"לא ברורה" ו"בלתי עקבית". לדוגמא, בעלת החנות טענה בכתב ההגנה כי התופרת "עבדה אצלה כתופרת בית בהיקף של שליש משרה". לעומת זאת, בחקירתה הנגדית בבית הדין טענה בעלת החנות כי "שכר העבודה אשר שולם לתופרת היה על תפירה מינימליסטית שעשתה". לבסוף, בסיכומיה נטען כי "מדובר במכירה שנעשתה בקונסיגנציה (שיטת מכירה לפיה הספק הינו בעל המוצר גם לאחר הצגתו למכירה והתשלום בגינו ניתן לו לאחר מכירת המוצר בפועל)".

לעומת גרסתה ה"מחוררת" של בעלת החנות, בית הדין לעבודה מצא את גרסתה של התופרת "עקבית ומהימנה". יתרה מכך, בית הדין ציין כי באפריל 2004 בעלת החנות כבר הגיעה לבית הדין לעבודה במסגרת הליכים מול תופרת בית אחרת. באותו עניין, בעלת החנות העלתה טענות דומות וגם שם טענה כי התופרת הייתה בעלת עסק עצמאי לתפירה מביתה. בית הדין דחה, גם במקרה הקודם וגם במקרה דנן, את טענותיה של בעלת החנות באשר לאי קיום יחסי עובד מעביד.

כיצד נקבעים יחסי עובד מעביד?

המבחן המעורב, אשר בנוי משילוב של מספר מבחנים שהעיקרי ביניהם הוא מבחן ההשתלבות, הוא המבחן המרכזי לעמידה על קיומם של יחסי עובד מעביד. מבחן ההשתלבות מורכב משני היבטים ומטרתו לבחון:

1. האם ה"עובד" היה חלק מהמערך הארגוני של ה"עסק"?
2. האם ה"עובד" היה בעל עסק עצמאי?

כמו כן, קיימים לעניין זה מבחנים נוספים כגון מבחן הקשר האישי, מבחן השליטה והפיקוח, מבחן אופן תשלום השכר וכדומה. במקרה דנן, בית הדין לעבודה קבע כי בהתחשב במבחנים שהותוו על ידי הפסיקה, ניתן לקבוע כי בעלת החנות העסיקה את התופרת מביתה בתור עובדת שכירה. קביעה זו התקבלה על בסיס מספר טעמים:

1. עבודת התפירה אשר התופרת ביצעה בביתה "השתלבה בחנות הבגדים של הנתבעת והייתה חלק בלתי נפרד ממנה". פעולותיה לא היו חיצוניות והן היו חלק אינטרגלי מהפעילות השגרתית בחנות הבגדים. התפירות נעשו באופן יומיומי, בהתאם לצרכיה של בעלת חנות הבגדים ובכפוף להנחיותיה.
2. התופרת לא ניהלה עסק עצמאי. היא לא הייתה נתונה לסיכוני רווח והפסד והעובדה כי היא תפרה גם לבני משפחתה (ולעיתים אף ללקוחות פרטיים), לא איינה מסקנה זו.
3. הלכה פסוקה היא כי עבודה מהבית איננה שוללת יחסי עובד מעביד.
4. העובדה כי התופרת לא קיבלה שכר חודשי אלא שכר כתלות בתוצרת שתפרה לא שללה את קיומם של יחסי עובד מעביד בין התובעת לנתבעת. "גם מי שקיבל את שכרו כתלות בעבודה שביצע, על פי מספר התיקים בהם טיפל, או על פי מספר הכתבות ששידר – הוכר בפסיקה כעובד במקרים המתאימים", נכתב בפסק הדין.
5. החומרים אשר שימשו את התופרת לעבודתה היו חומרים שסופקו לה על ידי בעלת חנות הבגדים.
6. לא הוכחו טענותיה של בעלת חנות הבגדים לכך שהתופרת סיפקה שירותים זהים/דומים לחנויות בגדים ומעצבים נוספים. מכל מקום, גם עבודה עם ב' ו-ג', בהיקפים מסוימים, איננה בהכרח שוללת קיומם של יחסי עובד מעביד עם א'.