חשיפת מידע מביטוח לאומי לפי חוק חופש המידע - למרות מניעים כלכליים

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

חוק חופש המידע הינו חוק אשר נכנס לתוקפו בשנת 1998. החוק נועד להנהיג בישראל שקיפות באשר לפעילויותיהן של הרשויות הציבוריות הפועלות במדינה. במסגרת החוק, הוכרה זכותם החוקתית של אזרחי המדינה לקבל מידע בעל אופי ציבורי מהרשויות. עם כניסתו של החוק לתוקף, גורמים במערכת המשפט הגדירו אותו כמרכיב של זכות הציבור לדעת ונדבך של חופש הביטוי.

חשוב להדגיש כי זכותו של פלוני לעיין במידע המצוי בידיה של הרשות הוכרה עוד לפני שנת 1998 ועובר לכניסתו לתוקף של חוק חופש המידע. הפסיקה הכירה בזכות הנ"ל בשורה של פסקי דין ובג"צים למיניהם. מדובר בזכות אשר הפסיקה קבעה שעליה לעמוד במבחני ההגינות האלמנטארית ביחסי ציבור-שלטון והשכל הישר. פסיקה זו לא התבטלה עם כניסתו של החוק לתוקף, אלא התחזקה בדבר חקיקה שריר, יציב וקיים. האם חופש המידע יכול לשמש גם לחשיפת מידע לצורכים לכאורה כלכליים? סוגיה אשר זהו עניינה הונחה לפתחו של בית המשפט העליון במקרה שלהלן.

עורכת דין מבקשת חשיפת מידע מביטוח לאומי - המטרה: הגשת תביעות ופרנסה

עורכת דין אשר עוסקת בייצוג לקוחות המנהלים תביעות מול המוסד לביטוח לאומי הגישה לבית המשפט תביעה לפי חוק חופש המידע. במסגרת התביעה, עורכת הדין ביקשה מהביטוח הלאומי לחשוף בפניה פרטים של כ-2,500 מעסיקים אשר שילמו לו דמי פגיעה עודפים עבור עובדיהם. נטען כי חשיפת המידע דרושה על מנת ליידע אודותיו את המעסיקים.

התביעה הוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, וזאת לאחר שהביטוח הלאומי סירב להעביר לעורכת הדין את המידע המדובר. בביטוח הלאומי טענו כי לא מדובר בתביעה שיכולה להיות מוגשת מכוח חוק חופש המידע, וזאת משום שהמטרות אשר עמדו מאחוריה היו כלכליות גרידא. מנגד, עורכת הדין טענה כי על פי הוראות חוק חופש המידע, ובשל מעמדו של המוסד לביטוח לאומי, הרי שהוא היה מחויב לחשוף בפניה את הנתונים.

בית המשפט קיבל את התביעה אך התנה את מסירת המידע בכך שהביטוח הלאומי יידע את המעסיקים אודות מסירתו. כמו כן, נקבע כי עורכת הדין תישא בעלויות של הפניה למעבידים.

ערעור לבית המשפט העליון

הביטוח הלאומי הגיש ערעור על החלטתו של בית המשפט. במסגרת הערעור, נטען כי העברת המידע המדוברת עלולה להכביד על עבודתו של המל"ל ולהוות פגיעה במעסיקים. יתרה מכך, הודגשה פעם נוספת התועלת הכלכלית אשר הייתה - לשיטתו של הביטוח הלאומי - הדלק מאחורי ההליך. נטען כי דחיית הערעור תביא לכך שגורמים בעלי אינטרסים כלכליים יוכלו לפנות למוסדות רשמיים בכדי להשיג לקוחות פוטנציאליים.

לחילופין, המוסד לביטוח לאומי ביקש כי אם ייקבע שעליו לפנות למעסיקים, הרי שהוא לא מעוניין לכלול את שמה של המשיבה וטעמי הפנייה. עורכת הדין נשארה נאמנה לטענותיה בהליכים בבית משפט קמא. לדבריה, מטרת הבקשה המקורית הייתה "אינטרס ציבורי מובהק" וזאת משום שהביטוח הלאומי גובה דמי פגיעה ביתר ממעסיקים.

בית המשפט העליון בחן את הסוגיה וקבע כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי בלבד. ראשית, נקבע כי אין לקבל את טענותיו של הביטוח הלאומי באשר להכבדה הצפויה לו במסירת הפרטים המדוברים. מקל וחומר כאשר עורכת הדין הציעה לשאת בעלויות הפניות. כמו כן, הודגש כי ניתן למנוע פגיעה במעסיקים בכך שפרטיהם יימסרו לעורכת הדין רק במידה והם יהיו מעוניינים בכך. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענות הביטוח הלאומי בנוגע לשמה של עורכת הדין על גבי הפניה. נקבע כי פרטיה המשיבה לא יצוינו על הפניה וזאת על מנת למנוע מצב ובו בית המשפט והביטוח הלאומי משמשים עבור עורכת הדין כמתווכים למציאת לקוחות עתידיים.